רע"פ 4874/12 עדי סמארה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 445-08-12, כבוד הנשיאה ד' ברלינר

והשופטים מ' סוקולוב ו- ג' נויטל ) מיום 30.5.2012.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף וזיוף בנסיבות מחמירות, וזאת, בחמישה מקרים שונים. בנוסף, הורשע המבקש בעבירה של הפרת הוראה חוקית. בתמצית, במסגרת האישום הראשון, המבקש, בשיתוף עם נאשם נוסף, זייף צ'קים בנקאיים בשווי 775,000 ש"ח, בהם השתמש לרכישת רכבים. במסגרת האישום השלישי זייף המבקש צ'קים בנקאיים בשווי של 315,000 ש"ח. בדומה, במסגרת האישום הרביעי והחמישי זייפו המבקש ושותפו לעבירה צ'קים בנקאיים בשווי של 290,000 ש"ח בהם השתמשו על מנת לרכוש רכבים. במקרה נוסף (האישום השביעי) זייף המבקש צ'ק בשווי של 290,000 ש"ח. לצד אלו הורשע המבקש בהפרת הוראה חוקית בגין הפרת מעצר הבית בו שהה (האישום העשירי) יצוין כי המבקש זוכה מעבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית (האישום התשיעי). עוד יצוין כי שני סעיפי אישום נוספים נמחקו לבקשת התביעה (האישום השני והשמיני) וכי האישום השישי בכתב האישום לא נגע למבקש.

על בסיס זה, פנה בית המשפט לבחינת גזר הדין ההולם את המעשים. בתוך כך, עמד בית המשפט על חומרת העבירות ועל תפקידו של המבקש בביצוען. בית המשפט קבע כי המבקש היה גורם משמעותי בתכנון התוכנית העבריינית ובהוצאתה לפועל. עוד ציין בית המשפט כי אף שנאשם אחר באותה פרשה לקח מקום מרכזי יותר בניהול העבירות, אין בכך כדי להפחית מתפקידו המרכזי של המבקש בפרשה. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך שבמקרה של הנאשם האחר התחשב בית המשפט כנסיבה לקולה בהודאה אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, בעוד שבמקרה הנוכחי נסיבה זו לא מתקיימת. בית המשפט קבע כי הרישום הפלילי של המבקש אינו בעד זיקה לעבירות מרמה והפרת הוראה חוקית. לקולה התחשב בית המשפט בתקופת מעצר הבית בו שהה המבקש במשך כארבע שנים, בגילו ולעניין עונש הקנס אף במצבו הכלכלי. משכך, גזר בית המשפט על המבקש 35 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי וקנס בסכום של 2,500 ש"ח.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, שונו בהסכמה סעיפי האישום העוסקים בזיוף המסמכים מסעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977(זיוף) לסעיף 420 לחוק (שימוש במסמך מזויף), וכן נקבע שלא היה מקום למחוק את האישומים השני והשמיני, ולפיכך זיכה בית המשפט את המבקש מאישומים אלו. בהמשך לכך, זיכה בית המשפט בהסכמה את המבקש מהאישום הראשון. יתר האישומים בהם הורשע המבקש הותרו על כנם. על רקע זה, בחן בית המשפט את טענות הצדדים לעניין גזר הדין. בית המשפט קבע כי לו הייתה הכרעת הדין של בית משפט השלום נותרת על כנה לא היה מקום להתערב בגזר הדין (עמוד 9 לפסק הדין, שורות 15-12). יחד עם זאת, נוכח זיכוי המבקש מאחד מהאישומים, העמיד בית המשפט את תקופת המאסר בפועל על 25 חודשים בלבד. יתר מרכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. במסגרתה, טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו חורג באופן משמעותי ממתחם הענישה, וכי בשל כך יש מקום להתערבותו של בית משפט זה בפסק הדין, חרף העובדה שמדובר בהליך ב"גלגול שלישי". בתוך כך, עיקר טיעונו של המבקש הוא שיש לראות בו גורם שולי בביצוע העבירות, ולפיכך יש לגזור עליו עונש קל בצורה משמעותי מהנאשם המרכזי בפרשה, אשר עליו נגזרו 40 חודשי מאסר בפועל. עוד הוא טוען כי יש להקל בעונשו נוכח נסיבותיו האישיות והיותו אדם נורמטיבי, וכן כי לא ניתן משקל מספק למעצר הבית בו שהה תקופה ארוכה.

דין הבקשה להידחות. כידוע, בקשת רשות ערעור תתקבל רק במקום בו מעוררת הבקשה סוגיה עקרונית ציבורית חדשה שטרם נדונה או במקרים חריגים בהם ימצא בית המשפט לנכון לקבלה משיקולי צדק ( ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הרף שנקבע באשר להתערבות בית משפט זה בגזר דין בגלגול שלישי הינו אף גבוה יותר, ועל המבקש להוכיח כי עונשו סוטה באופן משמעותי ממתחם הענישה ( רע"פ 7201/97

בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)).

בהליך הנוכחי, המבקש כלל אינו טוען כי ההליך מעורר סוגיה החורגת מעניינו הפרטני. העיון בפסק דינן של הערכאות הקודמות מעלה כי כלל השיקולים הנוגעים לעונש נבחנו על ידי שתי הערכאות, וקיבלו משקל ראוי. בתוך כך, טענת המבקש ביחס לתפקידו השולי בפרשה נבחנה ונדחתה. יתר על כן, בית המשפט עמד על כך שבעוד שביחס לנאשם האחר בפרשה התקיים שיקול לקולה נוכח הודאתו בעבירות, שיקול זה אינו מתקיים במקרה הנוכחי. לבסוף, לא מצאתי כי העונש חורג ממתחם הענישה הראוי לעבירות מסוג זה.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משכך, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר מתייתרת.