רע"פ 4882/04 אבו ריזק רמזי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום לנוער על-פי הודייתו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ובעבירה של הפרת הוראה חוקית, ונגזרו עליו תשעה חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על-תנאי וקנס כספי. בית-המשפט המחוזי, שלפניו ערער על חומרת העונש שנגזר עליו, דחה את ערעורו. לפניי בקשתו לשוב ולערער לפני בית-משפט זה על חומרת עונשו. לטענתו, העונש שנגזר עליו חמור יתר על המידה לנוכח נסיבותיו האישיות - ובהן גילו הצעיר והעובדה כי מעולם לא ריצה עונש מאסר - ולאור העובדה כי ביצע את העבירות שבהן הורשע בהיותו קטין וכן הודה בכל עובדות כתב האישום.

דין הבקשה להידחות. ככלל, כידוע, אין בטענות בדבר חומרת העונש כדי להצדיק דיון לפני בית-המשפט העליון כערכאה שלישית. יוצאים מכלל זה מקרים נדירים וחריגים, שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, או כאשר התערבות בית-המשפט נדרשת למניעת עיוות-דין. הבקשה שלפניי אינה מניחה יסוד לטענה כי עניינו של המבקש נמנה עם איזה מסוגי המקרים הללו. לפנים מן הצורך אציין, כי גזר-הדין שהושת על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה; זאת, במיוחד לאור עברו הפלילי של המבקש ולנוכח העובדה כי בעבר כבר ניתנו לו מספר הזדמנויות לשנות מהליכות חייו.

הבקשה נדחית. כפועל יוצא מכך נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר הממשי שנגזר על המבקש.