פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4921/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוחמד כליבאת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של
בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.5.07 בע"פ 672/06 שניתן על ידי כבוד סגני
הנשיא י' גריל ו-מ' נאמן והשופט א' רזי
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בקריות (ת"פ 201/06) בגין עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים).
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 29.1.06, נתפס המבקש בנשר, ברחוב השקד, כשהוא מחזיק ברשותו שתי אריזות ניילון וכשאריזה אחת מכילה סם קוקאין במשקל 0.7120 גרם ואילו האריזה השנייה מכילה 7 שקיות קטנות של סם מסוכן מסוג קוקאין ומשקלן הכולל הינו 4.8398 גרם . במצטבר החזיק המבקש ב- 5.55 גרם
סם קוקאין.
בית-משפט השלום (כבוד השופטת א' קנטור) הרשיע ביום 5.2.06 את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ודן אותו למאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא, כי לא יעבור עבירה בגינה הורשע. כמו כן, גזר בית-משפט על המבקש קנס בסך של 10,000 ש"ח.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה בטענה, כי יש להטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל.
בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגני הנשיא י' גריל, מ' נאמן והשופט א' רזי) קיבלו את ערעורה של המשיבה, בקובעו כי אכן העבירה שבה הודה המבקש ועל-פיה הורשע, הינה החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הענישה בגין עבירה זו צריכה להיות חמורה במידה משמעותית. ואולם, בית-המשפט המחוזי התחשב בכך, כי מדובר בהרשעתו הראשונה של המבקש בעבירה של סמים מסוכנים ולכן החליט להטיל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים.
לפני בית-המשפט המחוזי היה מונח תסקיר שירות המבחן מיום 17.5.07 ולפיו העבירה נשוא דיוננו, נעשתה על רקע העובדה שרישיון הנהיגה במונית נשלל מהמבקש, עניין אשר גרם לו להיקלע למשבר. לנוכח העובדה כי המבקש היה נקי מסמים ביום עריכת התסקיר, המליץ שירות המבחן כי יוטל עליו עונש מאסר קצר, אשר ירוצה במסגרת עבודות שירות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, המכוונת כנגד חומרת העונש בלבד, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי המבקש אמנם הודה והורשע בהחזקת כמות של סמים אשר מבחינת החזקה שבחוק מהווה החזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, אלא שמדובר בחזקה בלבד ולא בהוכחה חד משמעית, ועל כן טעה בית-המשפט כאשר לא קיבל את המלצות שירות המבחן אך ורק בשל העובדה שהמלצה זו ניתנה בהתייחס לדברי המבקש שהוא השתמש בסמים. עוד נטען שמאז גזר-הדין בבית משפט השלום ועד מתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי חלפה כשנה וחצי ובמשך כל תקופה זו לא עבר המבקש עבירות נוספות.
מנגד, טוענת המשיבה, כי אין מקום להיענות לבקשה, שכן היא אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, עונשו של המבקש אינו חורג לחומרא מן העונשים המוטלים ברגיל על עבירות מהסוג אותן ביצע. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
דין הבקשה להידחות גם לעצם הענין. המבקש הודה והורשע בעבירה של החזקת סמים מסוכנים מסוג קוקאין בכמות גדולה. עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית הינה עבירה חמורה ביותר, מכיוון שהיא גורמת נזק חברתי סביבתי רב-עוצמה. זוהי עבירה, שברגיל ראוי לה, שכל המבצע אותה ישא בעונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 20.6.07 - בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר - מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 5.8.07 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה
היום, י"ז בתמוז התשס"ז (3.7.07).
ש ו פ ט