רע"פ 4939/16 עבד אל רחמן נאסר נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא –סג"נ; ב' טאובר ; ו- ת' נאות-פרי ), בעפ"ג 45536-03-16, מיום 2.6.2016, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ד"ר ז' פלאח ), בת"פ 40853-04-15, מיום 23.2.2016.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 23.7.2015, הורשעו המבקש ושני נאשמים נוספים (להלן ביחד: הנאשמים ), על בסיס הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, אשר ייחס להם עבירות מרמה רבות. בכתב האישום, במסגרתו היה המבקש הנאשם 2, מפורטים 8 אישומים, כדלהלן:

באישום הראשון

נמסר, כי בחודשים פברואר-מרץ 2015, קשרו הנאשמים קשר לזייף כרטיסי אשראי. בתוך כך, פעלו הנאשמים להשגת פרטים של כרטיסי אשראי השייכים לאנשים אחרים, בכדי שיוכלו להעתיק את הפרטים הללו על גבי כרטיסים מזויפים, ולהשתמש בהם, לצורך קבלה במרמה של מוצרים שונים, מבתי עסק ברחבי הארץ. במסגרת הקשר ולצורך קידומו, רכש הנאשם 1 שמות מתחמים באינטרנט, והקים בהם אתרים, אשר נחזו להיות אתרים של מפעל הפיס (להלן: האתרים המתחזים ). הנאשם 1 שלח הודעות טקסט מזויפות לאלפי אנשים, אשר מבשרות להם כי הם זכו בסכום של 6000 ₪, במסגרת פעילות של מפעל הפיס. בכדי לממש את הזכייה, כך נאמר בהודעות הטקסט, היה על מקבלי ההודעות להיכנס לאחד מן האתרים המתחזים, ולמסור את פרטיהם האישיים, כולל את פרטי כרטיס האשראי שלהם. כך, השיג הנאשם 1 פרטים של כרטיסי אשראי רבים, אותם זייף והעתיק. המבקש עבד באותה תקופה בתחנת דלק בעראבה (להלן: התחנה

או תחנת הדלק ), ושם הוא העתיק פרטים של כרטיסי אשראי רבים, השייכים ללקוחות שתדלקו בתחנה, באמצעות הזנתם לקורא כרטיסים. המבקש אף החזיק בביתו תעודת זהות של אדם אחר, אותה זייף באמצעות הצמדת תמונה שלו לתעודה (להלן: תעודת הזהות המזויפת ). הנאשם 3 החזיק ביום 13.4.2015, בפרטים של שני כרטיסי אשראי, ובנוסף, יחד עם המבקש, השיג פרטים של עשרות כרטיסי אשראי נוספים, וזייף אותם.

האישום השני

נוגע לנאשם 1 בלבד, ועניינו בהפרת הוראת חוקית.

באישומים השלישי – השמיני

נטען, כי הנאשמים השיגו במרמה את פרטי כרטיסי האשראי של אנשים שונים, ועשו בהם שימוש לרכישות שונות בבתי עסק ברחבי הארץ, כדלקמן:

אישום שלישי : הנאשמים השיגו את פרטי כרטיס האשראי של ל.ז., לאחר שזו השתמשה בכרטיס זה בתחנת הדלק. ביום 12.4.2015, רכש המבקש מכשיר סלולרי בסכום של 2,400 ₪, באמצעות כרטיס האשראי המזויף עם פרטיה של ל.ז., ובעזרת תעודת הזהות המזויפת.

אישום רביעי : הנאשמים השיגו את פרטי כרטיס האשראי של מ.ב., בשיטה אשר אינה ידועה למשיבה. ביום 31.3.2015, רכשו המבקש והנאשם 3, באמצעות כרטיס האשראי המזויף, מוצרים בסך של 13,151 ₪, וניסו לבצע עסקה נוספת בשווי של 500 ₪, אולם העסקה לא קיבלה אישור של חברת האשראי. באחת העסקאות, הציג המבקש את תעודת הזהות המזויפת שהייתה ברשותו.

אישום חמישי : הנאשמים השיגו את פרטי כרטיס האשראי של ד.א., לאחר שזה השתמש בו בתחנת הדלק. ביום 21.3.2015, ביצע הנאשם 3, באמצעות כרטיס האשראי, 4 עסקאות בשווי כולל של 6,862 ₪.

אישום שישי : הנאשמים השיגו במרמה את פרטי כרטיס האשראי של ח.ת. ושל ע.ש., בדרך שאינה ידועה למשיבה. ביום 20.3.2015, רכש הנאשם 3 אורגן בסכום של 14,390 ₪, וכן תיק לאורגן בסכום של 120 ₪. זאת, תוך שימוש בפרטי כרטיס האשראי של ח.ת., ולאחר שהעסקה לא אושרה כאשר ניסה להשתמש בפרטי כרטיס האשראי של ע.ש..

אישום שביעי : הנאשמים השיגו את פרטי כרטיס האשראי של מ.ד., לאחר שזה השתמש בו בתחנת הדלק. ביום 16.3.2015, ביצע הנאשם 3 שתי עסקאות עם כרטיס האשראי המזויף, בסכומים של 10,000 ₪ ו- 15,030 ₪. הנאשם 3 ניסה לבצע עסקה נוספת בסכום של 8980 ₪, ואולם משנתבקש על ידי המוכרת למסור את מספר תעודת הזהות שלו או של בעל כרטיס האשראי, הוא סירב והמוכרת ביטלה את העסקה.

אישום שמיני : בהמשך לאמור באישום הראשון, שלחו הנאשמים הודעות טקסט למכשיר הסלולארי של שבעה אנשים שונים, ועשו שימוש בפרטי כרטיס האשראי שלהם בכדי לבצע עסקאות שונות, כמפורט להלן: ביום 12.3.2015, ניסו הנאשמים לבצע רכישה בסך של 200 ₪, באמצעות כרטיס האשראי של ר.ד.; ביום 21.2.2015, ניסה הנאשם 1 למשוך כסף מזומן בסכומים שונים (1,000 ₪, 400 ₪ ו-200 ₪), וכן ניסה למשוך כסף מזומן בסך של 407 ₪ בכספומט בחיפה, באמצעות פרטי כרטיס האשראי של ע.ר.; ביום 20.2.2015, משך הנאשם 1 כסף מזומן בסכום של 500 ₪, וניסה למשוך סכומים נוספים (3,000 ₪ ו-500 ₪), באמצעות פרטי כרטיס האשראי של א.ב.; ביום 20.2.2015, ניסה הנאשם 1 למשוך כסף מזומן בסך של 2,000 ₪, באמצעות פרטי כרטיס האשראי של א.ח.; ביום 27.2.2015, ניסו הנאשמים לבצע מספר משיכות של כסף מזומן (בסכום כולל של 1,100 ₪), באמצעות פרטי כרטיס האשראי של מ.נ.; ביום 1.3.2015, ביצע הנאשם 1 עסקה באינטרנט בסך של 10.22 דולר אמריקאי, וכן ניסה למשוך כסף מזומן מכספומט. זאת, באמצעות פרטי כרטיס האשראי של א.ד., גיסו של נ.א.ע., שקיבל הודעת טקסט, כאמור באישום הראשון; ביום 4.4.2015, ביצעו הנאשמים עסקאות בסכומים של 100 ₪ ו-123 ₪, תוך שימוש בפרטי כרטיס האשראי של מ.כ..

על בסיס המעשים המתוארים לעיל, יוחסו למבקש העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); זיוף בכוונה לקבל דבר, וכן זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 אמצע, וסיפא לחוק העונשין, בהתאמה; החזקת ציוד לזיוף כרטיס חיוב, לפי סעיף 18 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב ), יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיפים 415 סיפא ו- 29 לחוק העונשין; ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיפים 415 סיפא, 29 ו-25 לחוק העונשין; התחזות כאדם אחר (3 עבירות), לפי סעיף 441 לחוק העונשין; הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

יצוין, כי הנאשם 1 ביקש לצרף לכתב אישום זה, כתב אישום נוסף, אשר מייחס לו עבירות מרמה שונות, והוא הורשע גם בעבירות אלה.

3.

לאחר שהנאשמים הורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ולאור בקשתם, הם נשלחו לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינם. בתסקיר שהוגש בעניינו של המבקש נמסר, כי הוא נשוי ואב לילד בן שנתיים. עוד צוין בתסקיר, כי המבקש לקח אחריות מלאה על מעשיו, וכי לא זוהו אצלו דפוסים עבריינים מושרשים. הסתבכותו של המבקש בעבירות מושא כתב האישום, כך לפי שירות המבחן, נעוצה בקושי שהוא חווה בהצבת גבולות, ובהיגררותו לסיטואציות שליליות, תוך חיפוש שייכות חברתית. שירות המבחן המליץ על הטלת מאסר, שירוצה על דרך של עבודות שירות, לצד צו מבחן למשך שנה וחצי; מאסר מותנה; וקנס.

4.

ביום 23.2.2016, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה. בגזר הדין, התייחס בית משפט השלום לפגיעה בערכים המוגנים, כפי שזו עולה מן העובדות המתוארות בכתב האישום. בין היתר, עמד בית משפט השלום על הפגיעה ביחסי מסחר תקינים; באמון הציבור במסחר התקין; ובערך השמירה על רכוש הציבור. בית משפט השלום הטעים, כי יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל המעשים המתוארים בכתב האישום, אשר מהווים ביחד אירוע אחד. בקביעת מתחם הענישה, התייחס בית משפט השלום לערכים המוגנים שנפגעו, כמפורט לעיל; למדיניות הענישה הנוהגת; לתכנון שקדם לביצוע העבירות; לנזק שנגרם לאזרחים ולבתי העסק השונים; ולמניעים הכלכליים הנעוצים בביצוע העבירות. בעניינו של המבקש, נתן בית משפט השלום את דעתו לכך שהוא ניצל את מקום עבודתו בכדי להעתיק פרטי כרטיס האשראי של לקוחות, שביקשו לעשות שימוש בתחנת הדלק. בית משפט השלום התייחס גם לכך שהמבקש אף זייף תעודת זהות, והשתמש בה לביצוע חלק מן העסקאות. לאחר שבית משפט השלום קבע, כי יש מקום למתחמי ענישה שונים לכל נאשם בנפרד, העמיד בית המשפט את מתחם הענישה ההולם בעניינו של המבקש, על 36-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

5.

לצורך קציבת עונשו של המבקש בתוך המתחם, נתן בית משפט השלום את דעתו לנסיבותיו האישיות, ובין היתר, לגילו הצעיר (הוא יליד 1987); לפגיעה התדמיתית שנגרמה למשפחתו עקב ביצוע העבירות; להיעדר עבר פלילי בעניינו; ולנטילת האחריות על ביצוע העבירות. כמו כן, ציין בית משפט השלום את התנהגותו החיובית של המבקש בחברה; והתחשב בתקופות בהן שהה המבקש במעצר, ובמעצר תחת פיקוח אלקטרוני. אשר לשיקולי השיקום בעניינו של המבקש, הבהיר בית משפט השלום, כי שיקולים אלו אינם מובילים לחריגה לקולה ממתחם הענישה, ואולם הם מצדיקים להטיל על המבקש עונש ברף התחתון של מתחם הענישה. אשר על כן, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו של המבקש בין התאריכים 13.4.2015 – 28.5.2015; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים, אחת העבירות בהן הורשע; קנס בסך של 10,000 ₪, או 3 חודשי מאסר תמורתו; וכן, פיצוי בסך 10,000 ₪, שיחולק שווה בשווה בין חברות האשראי המעורבות בכתב האישום.

להשלמת התמונה יצוין, כי על הנאשם 1 הוטלו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועל הנאשם 3 הוטלו 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, נוסף לעונשים נלווים. בעניינו של הנאשם 3, העיר בית משפט השלום, כי " אהיה מוכן לשקול ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות, באם יימצא מתאים לכך, ובכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות ".

6.

המבקש ערער על גזר הדין שניתן בעניינו, לבית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של המבקש, לפיה היה מקום לנכות מתקופת מאסרו את התקופה בה שהה המבקש תחת פיקוח אלקטרוני, וזאת, לאור פסק הדין שניתן לאחרונה, בבית משפט זה, בע"פ 7768/15 פלוני נ' מדינת ישראל

(20.4.2016)). עוד הובהר, כי שהייתו של המבקש תחת פיקוח אלקטרוני, הובאה בחשבון במסגרת גזר דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענותיו של המבקש, הנוגעות לפערי הענישה בינו לבין הנאשמים האחרים בפרשה, וזאת, לאור חלקו של המבקש בעבירות מושא כתב האישום, כמפורט לעיל. בית המשפט המחוזי ציין, כי עונשו של המבקש עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת, ואין כל מקום לערכאת ערעור להתערב בו.

7.

טענה נוספת שהועלתה על ידי בא-כוחו של המבקש, בבוקר הדיון בו היה אמור להישמע פסק הדין, נוגעת לשהותו של המבקש, כך לשיטתו, במעצר בלתי חוקי. למען שלמות התמונה, יצוין, כי טענתו של המבקש מבוססת על החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה, בעמ"ת 31476-05-16 מדינת ישראל נ' טחימר (22.5.2016) (להלן: עניין טחימר ), בה נקבע כי לצורך סעיף 61(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), אשר מגדיר את משך התקופות בהן ניתן להותיר אדם במעצר, " יש לחשב את מניין ימי המעצר תחת פיקוח אלקטרוני [...] על בסיס מפתח של 1:2 ". באותו מקרה, שהה הנאשם במעצר תחת סורג ובריח במשך 8 חודשים, ובמעצר תחת פיקוח אלקטרוני כ-3.5 חודשים, ובית המשפט המחוזי קבע, כי התקופה בה שהה הנאשם במעצר חורגת ממשך המעצר המותר, על פי סעיף 61(א) לחוק המעצרים. אשר על כן, החזיר בית המשפט המחוזי את הדיון לבית משפט השלום, על מנת שיבחן חלופות מעצר בעניינו של אותו נאשם. המדינה השיגה על החלטה זו (בש"פ 4206/16), וביום 11.7.2016, עתיד להתקיים דיון בבש"פ זה. בית המשפט המחוזי בחן את טענה זו, ופירט, אגב כך, את קבועי הזמנים הרלוונטיים במקרה דנן: ביום 13.4.2015, נעצר המבקש; ביום 26.4.2015, הוגש כתב האישום בעניינו; ביום 28.5.2015, שוחרר המבקש למעצר בית תחת איזוק אלקטרוני; ביום 23.7.2015, ניתנה הכרעת דינו של המבקש; וביום 23.2.2016, ניתן גזר הדין בעניינו. בא כוחו של המבקש טען, כי חלפו יותר מ-9 חודשים מאז מעצרו של המבקש, ועל כן, מדובר במעצר בלתי חוקי, בהתאם לסעיף 61(ג) לחוק המעצרים. בית המשפט המחוזי דחה טענתו זו של המבקש, וזאת על בסיס כמה נימוקים: המבקש לא היה בגדר " עצור " לפי החוק, אלא בגדר מי ששוחרר לחלופת מעצר; המדובר בחלופת מעצר אשר עיקר תקופתה היתה לאחר הכרעת הדין; כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי, כי אף אם המעצר היה בלתי חוקי, וכאמור, אין הוא סבור כך, הרי שהדבר אינו מחייב הקלה בגזר דינו של בית משפט השלום. אשר על כן, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, ותאריך התייצבותו לריצוי עונשו נקבע ליום 26.6.2016.

הבקשה לרשות ערעור

8.

הבקשה לרשות ערעור הוגשה ביום 19.6.2016, בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו. המבקש טען, כי נפלה טעות בכתב האישום, במסגרת האישום השישי, כך שיוחסה למבקש עבירה שהייתה אמורה להיות מיוחסת לנאשם 1. כמו כן, סבר המבקש כי ישנן שגיאות נוספות בכתב האישום, והוא מציין כי הוא היה מעורב " אך בעבירות 3, 2 ו 4 " (ככל הנראה הכוונה לאישומים 2, 3 ו-4). בבקשתו, חזר המבקש על הטענות שהועלו בפני הערכאות הקודמות, ובין היתר, טען לקיומם של פערי ענישה בינו לבין הנאשם 3; לאי ניכוי ימי המעצר תחת פיקוח אלקטרוני; להתעלמות בית משפט השלום מהמלצות שירות המבחן; ולמעצר הבלתי חוקי בו שהה המבקש, לטענתו. לאור העובדה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין טחימר

עתידה להידון בקרוב בבית משפט זה, סבור המבקש כי יש להמתין עם ההחלטה בתיק זה, עד להכרעה בבש"פ בעניין טחימר . יצוין, כי ביום 23.6.2016, החלטתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש עד להחלטה אחרת.

דיון והכרעה

9.

דין הבקשה להידחות, משאין היא מעלה כל שאלה משפטית עקרונית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים להליך; וכן לא קיים חשש לעיוות דין או לאי צדק מהותי אשר נגרם למבקש בהליך המשפטי (רע"פ 4699/16 יגודייב נ' מדינת ישראל (15.6.2016); רע"פ 4404/16 ברקוביץ נ' מדינת ישראל (8.6.2016); רע"פ 4251/16 פלוני נ' מדינת ישראל (7.6.2016)). כמו כן, עונשו של המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת, ובוודאי שאין מדובר בחריגה מהותית ממדיניות זו (רע"פ 4097/16 מחמוד נ' מדינת ישראל (24.5.2016); רע"פ 3182/16 ליטן נ' מדינת ישראל (23.5.2016); רע"פ 2139/16 אברמס נ' מדינת ישראל (18.5.2016)). מטעמים אלה בלבד יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

10.

עם זאת, אדון בקצרה בטענותיו העיקריות של המבקש, וזאת בבחינת למעלה מן הצורך. אשר לטעויות בכתב האישום, אליהן מפנה המבקש, אטעים כי אכן נפלה טעות באישום השישי, שבמסגרתו מיוחסת למבקש, שלא בצדק, עבירה של התחזות לאדם אחר, אשר הייתה אמורה להיות מיוחסת לנאשם 1. נראה כי בית משפט השלום ייחס למבקש, בטעות, עבירה זו, במסגרת גזר הדין. שגגה זו הובאה לידיעתו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי עונשו של המבקש, חרף הטעות, איננו חורג ממדיניות הענישה, באופן כזה אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. יש להצר, כמובן, על כל טעות מסוג זה בכתבי אישום, ויש לנסות ולהימנע מהן ככל הניתן. ואולם, הנני סבור, בדומה לבית המשפט המחוזי, כי, בסופו של יום, העונש שהושת על המבקש הולם את המעשים שבוצעו על ידו ואין מקום להתערב בו, על אף הטעות שחלה בכתב האישום. עוד יש להעיר, כי אין מדובר בעבירה אותה המבקש כלל לא ביצע, אלא שבמקום שלוש עבירות של התחזות לאחר, ביצע המבקש " רק " שתי עבירות מסוג זה. יצוין, כי המבקש הודה בעובדות כתב האישום, על אף הטעות, עת היה מיוצג על ידי עורך דין. בנסיבות אלה, אינני סבור כי הטעות האמורה בכתב האישום צריכה לגרור התערבות בגזר דינו של המבקש. אשר ליתר " השגיאות " בכתב האישום אליהן הפנה המבקש, נראה כי אלו נטענו ללא בסיס, ואינני מוצא כל מקום להתייחס אליהן.

11.

בהתייחס לטרונייתו של המבקש, הנוגעת למעצר הבלתי חוקי, בו שהה לטענתו, הנני תמים דעים עם בית המשפט המחוזי, כי ההחלטה בעניין טחימר , כלל אינה נוגעת למבקש, ודי אם אפנה לקבועי הזמן שפורטו בפסקה 7. על כן, אינני מוצא כל טעם בעיכוב ההחלטה בבקשה זו, עד להכרעה בבש"פ בעניין טחימר .

12.

מעיון בגזר דינו של בית משפט השלום, נראה כי הוא שקל את כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין, לקולה ולחומרה, ואינני סבור כי יש מקום להתערבות כלשהי בגזר הדין, אשר הינו ראוי ומאוזן.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וההחלטה על עיכוב ביצוע העונש מבוטלת בזאת.

14.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 10.7.2016, עד לשעה 10:00, בבית מעצר " קישון ", או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון, ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.