רע"פ 4955/10 דניס דינקין נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ג 4560-04-10 (כבוד השופטים: ר' אבידע, ו' מרוז ו -י' צ'לקובניק ) מיום 23.05.2010, בו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום באילת בת"פ 1546/09 (כבוד השופט י' עדן ) מיום 3.3.2010.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן כדלקמן: עביר ה של קבלת נכסים שהושגו בעוון, לפי סעיף 412 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שתי עבירות של החזקת ושימוש בסמים מסוכנים, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים ); שתי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; שתי עבירות של התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין; שתי עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין וארבע עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. לפי הנטען בכתב האישום, בשני במקרים שונים התפרץ המבקש לדירות מגורים וגנב חפצים יקרי ערך שונים, כמו כן נמצאו ברשותו בהזדמנות אחת מצלמה שידע כי הושגה בעוון ובהזדמנות שנייה חפצים החשודים כגנובים ו-

75.3 גרם

של סם מסוכן מסוג חשיש. כן, בהזדמנויות שונות כשנדרש המבקש להזדהות בפני שוטר מסר פרטים אישיים כוזבים. רובם של המעשים הללו בוצעו תוך הפרת תנאי שחררו בתיק 1470/07.

ביום 3.3.2010 גזר בית משפט השלום על המבקש תשעה חודשי מאסר בפועל; הפעלת מאסר על תנאי של שישה חודשים ומאסר על תנאי בן שלושה חודשים שהוטלו במסגרת ת.פ. 561/06 אשר ירוצו בחופף למאסר בפועל; מאסר על תנאי של שישה חודשים שלא יעבור כל עבירת רכוש, הפרעת שוטר במילוי תפקידו או הפרת הוראה חוקית; מאסר על תנאי של תשעה חודשים שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים ומאסר על תנאי של שישה חודשים שלא יעבור עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים.

על קולת העונש ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי. ביום 23.5.2010 קיבל בית המשפט ברוב דעות את ערעורה של המשיבה וקבע כי המבקש ירצה שמונה עשרה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו ומאסרו עד ליום מתן פסק הדין.

מכאן הבקשה שלפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי על בית המשפט להידרש לעניינו בגלגול שלישי בשל "שיקולי צדק" לנוכח ההחמרה בעונשו בה נקט בית המשפט המחוזי, והטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, הכפול באורכו מזה שנגזר עליו בבית משפט השלום. עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט משלא העניק משקל ראוי לכך שבעת מתן פסק הדין בערעור הוא עמד לסיים את ריצוי העונש שקצב לו בית משפט השלום. כן, טוען המבקש כי היה על בית המשפט להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות הקשות ולהעדיף את הנתיב השיקומי-טיפולי ולא את האפיק העונשי בו נקט.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. שכן בקשה זו אינה

מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש.

אכן, צודק המבקש כי הלכה היא ששופט היושב בדין וחש כי מן הצדק ליתן רשות ערעור במקרה המובא בפניו, רשאי הוא לעשות כן (ראו רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.4.2010); רע"פ 4732/02 ענת סוריפין (לביא) נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 25.11.2002); רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 19.01.2006); רע"פ 4954/90 זמיר נ' מדינת ישראל , לא פורסם); רע"פ 6351/08 טורנהיים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.12.2008)). ברם, אין זה המקרה שלפני, המקים עילה להתערבות בשל שיקולי צדק. זאת לנוכח מעשיו החמורים הרבים והחוזרים ונשנים של המבקש, אשר נעשו רובם תוך הפרת תנאי שחרור שקבע בית המשפט ושעה שהיו תלויים ועומדים כנגדו מאסרים מותנים, אשר לא הרתיעו אותו מלבצע את העבירות המיוחסות לו. לנוכח אלו, העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המבקש יש בו כדי לאזן באופן ראוי בין חומרת המעשים והאינטרס הציבורי ובין נסיבותיו האישיות של המבקש. אני שותף לתקווה שהועלתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי המבקש ישתלב במסגרות טיפוליות בתוך כותלי הכלא, אשר יקנו לו כלים לתפקוד ולחיים טובים ונורמטיביים.

סוף דבר הבקשה נדחית.