פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4955/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אנטולי קרסניק
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.6.11 כ-עפ"ת 10383-03-11 שניתן על ידי כבוד
השופט כ' סעב
בשם המבקש:
עו"ד סכס עזמי
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ת 10383-03-11, כבוד השופט כ' סעב ) מיום 1.6.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (תת"ע 3692-11-10, כבוד השופט ש' בנג'ו ) שניתן בהיעדרו של המבקש ביום 20.12.2010. הבקשה כוללת גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
המבקש הועמד לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 31.7.2010 נהג המבקש ברכב ובדמו נמצא אלכוהול בריכוז של 655 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף. במעמד בו נתפס המבקש על ידי המשטרה, הוגשה לו הזמנה להתייצבות בבית המשפט לתעבורה בחיפה, ליום 20.12.2010.
ביום 20.12.2010 הורשע המבקש בהיעדרו ונגזר עליו עונש של 30 חודשי פסילת רישיון בפועל, 5 חודשי פסילה מותנית וקנס בסך של 3,000 ש"ח. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. ביום 14.2.2011 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי הדו"ח שנמסר לידי המבקש ביום האירוע מלמד כי תאריך הדיון היה ברור ואין מקום לטעון כי היה בו כדי לבלבל את המבקש. כמו כן נקבע כי לא הוכחה כל עילה אחרת לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. ביום 1.6.2011 נדחה ערעורו של המבקש, כנגד החלטת בית המשפט לתעבורה, על ידי בית המשפט המחוזי. נקבע כי מנסיבות המקרה עולה, כי לא ניתן לקבל את טענות המערער ביחס לטעות בקריאת מועד הדיון. על כן רשאי היה בית המשפט לתעבורה לדון את המבקש בהעדר ומשלא הוכחה כל עילה לביטול פסק הדין, לא ניתן להיעתר לבקשתו. כמו כן נקבע כי העונש שנגזר על המבקש ראוי בנסיבות.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש, כי הוא ובא-כוחו סברו כי כתב האישום עוד יישלח וכי המועד לדיון הינו ה-30.12.2010 ולא ה-20.12.2010. כמו כן הוא טוען כי העובדה שלא ניתנה לו הזדמנות להתגונן בפני ההאשמות נגדו וחומרת העונש שנגזר עליו מצדיקים את ביטול פסק הדין. עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענתו לפיה לא נמסרה לו כל הזמנה לדיון. לדבריו, עניינו מעלה שאלה עקרונית וציבורית ביחס לסיבות המצדיקות ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. המבקש טוען כי לאור הצעת החוק לתיקון סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, שהונחה על שולחן הכנסת, מתחזקת המסקנה כי קיים צורך להנחות את בתי המשפט בנוגע לבקשות לביטול פסקי דין שניתנו בהיעדר.
לאחר שקראתי את הבקשה ועיינתי בפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת, מבלי לקבל את תגובת המשיבה. המבקש מלין על קביעותיהן העובדתיות של הערכאות הקודמות שלפיהן תאריך הדיון המדויק נמסר לו ולא הייתה בפיו כל סיבה מוצדקת להיעדרות ממנו. טענותיו של המבקש נדונו בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). אוסיף כי בניגוד לטענת המבקש, לא מצאתי כי קיים צורך להנחות את בתי המשפט בעניין העילות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, הקבועות בסעיף 130(ח) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , התשמ"ב-1982. כמו כן, העונש שנגזר על המבקש, הגם שעולה על עונש המינימום הקבוע בחוק, איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת באופן המצדיק מתן רשות ערעור.
מעבר לנדרש יוער, כי אף אני לא מצאתי ממש בטענות המבקש ביחס לבלבול בו היה שרוי ביחס לתאריך הדיון בעניינו. כמו כן, לא הוכח על ידו חשש לעיוות דין המצדיק את ביטול פסק הדין שניתן בהעדר. על כן, לא מצאתי מקום להתערב בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.
סוף דבר, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, י"ב בתמוז התשע"א (14.7.11).
ש ו פ ט