רע"פ 4963/04 ישראל אברמוב נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על גזר דין שניתן בבית משפט השלום.

2.המבקש הורשע, ביום 10.3.2002, במסגרת עסקת טיעון, בשמונה עבירות כדלקמן: קשר לפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הוצאת שיקים ללא כיסוי, הונאה בכרטיס חיוב, שימוש בכרטיסי אשראי ללא כיסוי, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף והתחזות כאדם אחר. המבקש ביצע את העבירות במהלך "עוקץ" אשר ניהל יחד עם אדם נוסף בשנים 1994-1993, בהיקף קרוב לסך 300,000 ₪.

3.בגזר הדין מיום 20.11.2002, עמד כב' השופט גרובס על לוחות הזמנים של ניהול המשפט: כתב האישום המקורי הוגש בשנת 1998, אך נמחק עקב אי איתור המבקש; כתב אישום חדש הוגש במחצית שנת 2000 והוקרא בשלהי אותה שנה; המבקש כפר, תחילה, במיוחס לו; דיוני הוכחות התקיימו בשנת 2001; בא כוחו (הקודם) של המבקש טען שאינו עובד בפגרה, ולכן נקבע המשך ההוכחות לתחילת שנת 2002; ביום 10.3.2002 הוצגה עסקת הטיעון וכאמור, המבקש הורשע; גזר הדין ניתן לאחר דחיית הטיעון לעונש שהתבקשה על ידי המבקש. על פי עסקת הטיעון, אשר תוארה בגזר הדין, הנאשם ישלם פיצוי למתלוננים בסך 150,000 ₪, יוטל עליו מאסר על תנאי והמדינה תעתור ל-6 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, כאשר המבקש רשאי לטעון נגד הטלת מאסר כלל. צוין בגזר הדין כי המדינה הסכימה להגביל עצמה ל-6 חודשי מאסר רק משום התקופה הממושכת מאז ביצוע העבירה והסכמת המבקש לפצות את המתלוננים; כן אוזכרו טענות בא כוח המבקש לענין "עינוי דין" עקב חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה בשנים 1994-1993.

4.בגזר הדין הוטלו על המבקש: מאסר של 3 שנים, מתוכו ששה חודשים בפועל שירוצו בעבודות שירות מאסרים על תנאי ופיצוי המתלוננים בסך 150,000 ₪. בית משפט השלום ציין בגזר הדין כי טוב עשה המבקש שהגיע להסדר טיעון, כי אם הדבר היה תלוי בו, יתכן מאוד שהתוצאה היתה חמורה יותר. למבקש נקבע כי מדובר במרמה שבוצעה בתחכום רב כאשר המבקש ושותפו פעלו בערמומיות ובמחשבה פלילית טהורה. בית המשפט דחה מכל וכל את טענת המבקש לפיה לו היתה לו הזדמנות, היה מסיים את הפרשה כבר מזמן; זאת, לאור העובדה שהמבקש הכחיש את המיוחס לו למשך שנים. בית משפט קבע כי לזמן שחלף מאז ביצוע העבירה יש משקל מסוים ; אך עמד גם על כך שחלק לא מבוטל של התמשכות הדיונים היה בעטיו של המבקש עצמו, אם כי גם המדינה פעלה באופן איטי. נקבע, כי איטיות זו אכן מצדיקה עסקת טיעון, אך אינה מגיעה לרמה של עינוי דין. בית המשפט לא התרשם מהקושי הנטען של המבקש לבצע עבודות שירות, או מהטענה שגירושי המבקש גררו אותו לבצע מרמה גדולה.

5.ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי, כמו בית המשפט השלום, ראה לנכון, לענין טענות המבקש לגבי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, לעמוד בפירוט על לוחות הזמנים של המשפט, לרבות הדחיות שנגרמו על ידי המבקש. צוין בפסק הדין בערעור, כי בא כוח המבקש חזר על טענות שקיבלו התייחסות בגזר הדין, וכן טען בענין אינטרס השיקום. בית המשפט המחוזי קבע, כי בית משפט השלום שקל את נושא האיחור בהגשת כתב אישום ואת האינטרס הציבורי בעונש שיבטא את הנזק שנגרם והגיע למסקנה מאוזנת, שאין להתערב בה.

6.בבקשת רשות הערעור, מתבקש בית משפט זה להמיר את עונש עבודות השירות בשירות לתועלת הציבור. עו"ד ד"ר אלדר, שכעת מייצג את המבקש, מציין בבקשה, כי בבסיסה עומדים שיקולים של שיקום העבריין והצורך לשים בו דגש לצד שיקולי ההרתעה והאשם. הודגש בבקשה כי המבקש לא ביצע עבירות בעשר השנים מאז ביצוע עבירות נשוא גזר הדין. המבקש טוען, כפי שטען בפני בית המשפט המחוזי, כי מונה לאחרונה לנהל פרוייקט בנייה, אך עבודות השירות – לעומת שירות לתועלת הציבור הניתן לפריסה נוחה יותר – תמנענה ממנו את ביצוע התפקיד. מוסיף המבקש וטוען, כי במצב הכלכלי בישראל, הוא לא עשוי למצוא פרוייקט חלופי. המבקש מציין כי יש לו בת זוג חדשה וכי נולד לזוג תינוק. בנסיבות אלה, כאשר חלף זמן כה רב מאז ביצוע העבירה, טוען המבקש כי לאינטרס השיקום משקל מכריע, ולכן, יש להמיר את עבודות השירות לשירות לתועלת הציבור.

עוד טוען המבקש כי חלקו ב"עוקץ" היה קטן יותר מזה של שותפו. המבקש חוזר על הטענה לפיה נגרר לעבירות עקב גירושיו ומוסיף את קריסת עסקו בזמנו כסיבה נוספת. הוא מציין את הפעילות התנדבותית שהוא מבצע, אשר צוינה כבר בגזר הדין; ניתוח שעליו לעבור בקרוב ואת האינטרסים של נושיו כשיקול נוסף לקולא.

8.דין הבקשה להידחות.

9.כידוע אין בית משפט זה נוהג להעניק רשות ערעור על חומרת העונש אלא במקרים נדירים, שהמקרה שלפנינו איננו נמנה עליהם (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ'

מ"י (לא פורסם); רע"פ 675/04 זיתון נ' מ"י (לא פורסם)). הנימוק המרכזי בבקשה הוא חלוף הזמן מאז העבירות. אכן, יש להעניק משקל לנימוק זה, אך בית המשפט השלום נתן לעניין משקל נכבד. אלמלא חלוף הזמן היה ראוי להטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל, ולתקופה לא קצרה. העונש שהוטל הוא בגדרי עסקת הטיעון, ובית המשפט לא סטה מהגבולות שנקבעו בה. בנסיבות אלה אין הצדקה לברור הענין "בגלגול שלישי".

10.בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.