רע"פ 498-23 רע"פ 498-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ד' כהן-לקח, ד' גדעוני ו-ע' אבמן-מולר) ב-ע"פ 57942-03-22 מיום 17.11.2022, בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (סג"נ השופט י' מינטקביץ) ב-תפ"ע 4314-04-20 מיום 21.11.2021 ומיום 13.2.2022, בהתאמה.

תמצית כתב האישום המתוקן ועיקרי ההליכים הקודמים

2.מפאת ריבוי האישומים והעבירות אשר יוחסו למבקש, כתב האישום המתוקן ועיקרי הכרעת דינו של בית המשפט השלום יפורטו זה לצד זה.

3.נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המונה שלושה-עשר אישומים. לפי המתואר, המבקש עסק כמורה לנהיגה במעלה אדומים, במסגרת זו ניהל שיחות בנושאי מין עם תלמידותיו – קטינות ובגירות, והטריד אותן מינית תוך שניצל את יחסי המרות בינו לבינן. בנוסף, במספר מקרים המבקש אף נגע בתלמידות שלמדו אצלו במקומות שונים בגופן, בין היתר, לצורך גירוי, סיפוק או ביזוי מיני וללא הסכמתן החופשית. התלמידות, נרתעו מגישתו של המבקש, כלשון כתב האישום המתוקן, אך בשל חששן שתצטרכנה לעבור למורה נהיגה אחר וכי שיעורי הנהיגה שלקחו – ירדו לטימיון, נאלמו דום בחלק מהמקרים וחששו להדוף את המבקש.

בתמצית יתואר כי לפי האישום הראשון, המבקש שוחח עם תלמידתו הקטינה, המתלוננת א', על נושאים הקשורים ביחסי מין והעיר לה על אופן לבושה. על יסוד אישום זה, המבקש הורשע בעבירת הטרדה מינית של קטין תוך ניצול יחסי מרות, תלות או חינוך לפי סעיף 5(א) בנסיבות סעיף 3(א)(4) וסעיף 3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: עבירת הטרדה מינית של קטין תוך ניצול יחסי מרות ו-החוק למניעת הטרדה מינית, בהתאמה).

לפי האישום השני, בזמן שהמתלוננת ב', בהיותה קטינה, נהגה ברכב, המבקש דגדג אותה במותן ללא הסכמתה, בנוסף לשיחות שקיים עמה על יחסי מין. על יסוד אישום זה, המבקש הורשע בעבירת הטרדה מינית של קטין תוך ניצול יחסי מרות.

לפי האישום השלישי, במועד מסוים המבקש ליטף את רגלה של המתלוננת ג' בעת שהיא נהגה ברכב, והוא חדל ממעשיו בעקבות בקשתה. בהזדמנות אחרת, העיר לה על אופן לבושה ושאל אותה על נושאים אישיים. על יסוד אישום זה, המבקש זוכה מעבירת הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) בנסיבות סעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית, והורשע בעבירת מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: עבירת מעשה מגונה ו-החוק, בהתאמה).

לפי האישום הרביעי, במהלך שיעור נהיגה, המבקש שאל את המתלוננת ד', בהיותה קטינה, אם היא בתולה ואם היא נוגעת בעצמה; בהזדמנות אחרת נגע בכתפיית החזייה שלה. במועד מסוים, הורה המבקש למתלוננת ד' לעצור את הרכב בצד ואמר לה להתקרב אליו. משהמתלוננת ד' התקרבה למבקש הוא ליקק את אוזנה ללא הסכמתה ולשם גירוי או סיפוק מיני. על יסוד האמור, המבקש הורשע בעבירת הטרדה מינית של קטין תוך ניצול יחסי מרות, ועבירת מעשה מגונה בקטין שמלאו לו 14 תוך ניצול יחסי מרות, תלות או חינוך לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק (להלן: עבירת מעשה מגונה בקטין).

לפי האישום החמישי, במספר מועדים, המבקש העיר למתלוננת ה', בהיותה קטינה, כי יש לה "גוף פצצה" ואף שאל אותה שאלות בעלות אופי מיני. בהזדמנות אחרת, עת נהגה המתלוננת ה' ברכב, המבקש ליטף את הבטן ואת החזה שלה מעל הבגדים במשך מספר דקות והכל לשם גירוי וסיפוק מיני. המבקש לא חדל ממעשיו חרף בקשות המתלוננת ה' וניסיונותיה להזיז את היד שלו, עד שבשלב מסוים המתלוננת ה' כמעט ועלתה עם הרכב על המדרכה. על יסוד אישום זה, המבקש זוכה מעבירת הטרדה מינית של קטין תוך ניצול יחסי מרות, והורשע בעבירת מעשה מגונה בקטין.

לפי האישום השישי, המבקש נהג לספר למתלוננת ו' על חיי המין שלו ובמועד מסוים ליטף את צווארה ואת כתפה לשם גירוי וסיפוק מיני. במועד מסוים, המבקש הרים את שמלתה של המתלוננת ז' וליטף אותה ברגלה לשם גירוי וסיפוק מיני. לעיתים, המתלוננות ו' ו-ז' הגיעו יחד לשיעור הנהיגה והמבקש הציע להן, בין היתר, "להצטרף אליהן לשלישייה". על יסוד אישום זה, המבקש זוכה מעבירת הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) בנסיבות סעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית, והורשע בעבירת מעשה מגונה.

לפי האישום השביעי, המבקש נהג לספר למתלוננת ח' על חיי המין שלו ואף הציג בפניה אביזר מין. במועד מסוים, המבקש נגע ברגלה של המתלוננת ח' והיא אמרה לו שיוריד את ידיו. שיעור לאחר מכן, המבקש שלח את ידיו לעבר צווארה וליטף אותה, לשם סיפוק מיני. במועד אחר, המבקש נגע ברגלה של המתלוננת ח' מתחת לשמלה והצביע על איבר מינו. בשתי הזדמנויות, המבקש ניסה לנשק את המתלוננת ח' על הלחי אבל היא הסיטה את פניה. על יסוד אישום זה, המבקש זוכה מעבירת הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) בנסיבות סעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית וכן מעבירת מעשה מגונה. בנוסף, המבקש הורשע בעבירת הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, אף שזו לא יוחסה לו בכתב האישום המתוקן.

לפי האישום השמיני, במועדים שונים המבקש שאל את המתלוננת ט' על חיי המין שלה ואם היא בתולה. במועד מסוים, המבקש משך בעגיל שעל אפה ובמועד אחר נתן לה מכה ברגל. המתלוננת ט' סיפרה לאביה על המעשים, אשר התקשר לנזוף במבקש ובעקבות זאת המתלוננת הפסיקה ללמוד אצל המבקש. על יסוד אישום זה, המבקש הורשע בעבירת הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) בנסיבות סעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית וכן בעבירת מעשה מגונה.

לפי האישום התשיעי, המבקש סיפר למתלוננת י' על חיי המין שלו. במועד מסוים, המבקש דגדג אותה בעורף וכשהיא ביקשה כי יפסיק, השיב כי אם לא תשים שתי ידיים על ההגה הוא "יעשה זאת חזק יותר". בשיעור אחר, נגע ברגליה של י', ושאל "אם אפשר מתחת לבגדים", י' השיבה בשלילה וביקשה ממנו כי יפסיק. ביום 15.1.2020, המבקש נשך את המתלוננת באצבעות ידיה והיא אמרה לו שיפסיק, באותו שיעור לפני שהמתלוננת י' ירדה מהרכב, המבקש נשך אותה בכתפה, והכל לשם גירוי או סיפוק מיני. בבית משפט השלום, ביקשה המשיבה לחזור בה מאישום זה ולפיכך המבקש זוכה מהמעשים המיוחסים לו באישום זה.

לפי האישום העשירי, המבקש אמר למתלוננת י"א, בהיותה קטינה, כי היא "מלאה אבל יפה" והמשיל את הלחיצה על דוושת הגז "לאופן שבו הייתה רוצה שבעלה ייגע בה". על יסוד אישום זה, המבקש הורשע בעבירת הטרדה מינית של קטין תוך ניצול יחסי מרות.

לפי האישום האחד-עשר, המבקש סיפר למתלוננת י"ב, בהיותה קטינה, על חיי המין שלו, העיר לה על גודל החזה שלה ושאל אותה אם הוא יכול לצאת איתה. במועד מסוים, הוא ניסה לגעת ביד שלה שלא לצורך השיעור והיא ביקשה שיפסיק. על יסוד אישום זה, המבקש זוכה מעבירת מעשה מגונה בקטין והורשע בעבירת הטרדה מינית של קטין תוך ניצול יחסי מרות.

לפי האישום השנים-עשר, בשיעור הנהיגה, המבקש נגע בחזה של המתלוננת י"ג בטענה שהיא עשתה טעויות בנהיגה. בשתי הזדמנויות נוספות, המבקש נגע בחזה שלה מעל לבגדים, כאשר בפעם אחת אחז בחזה שלה ונענע אותו לשם גירוי וסיפוק מיני. על יסוד אישום זה, המבקש הורשע בעבירת מעשה מגונה.

לפי האישום השלושה-עשר, המבקש אמר למתלוננת י"ד, בהיותה קטינה, כי ישוחח איתה על "סקס" ושאל אותה על מראה גופה ועל החזה שלה. בשיעור נהיגה, המבקש נגע בה ואמר "אני רואה שאת אוהבת מגע של גבר", ואמר כי את החיבוקים והנשיקות "יבנו בהמשך". על יסוד אישום זה, המבקש הורשע בעבירת הטרדה מינית של קטין תוך ניצול יחסי מרות.

4.בהכרעת דינו, בית משפט השלום קבע כי עדויות המתלוננות שנשמעו בפניו הן עדויות אמת אשר ניתן לסמוך עליהן באופן מלא, מלבד ביחס לנקודות בודדות. כחיזוק לכך צוין כי המתלוננות תיארו דפוס פעולה שיטתי בעל קווי דמיון ממקרה אחד למשנהו. מנגד, נקבע כי גרסת המבקש אשר הכחיש את ביצוע המעשים המגונים והציג גרסה "מרוככת" באשר למעשי ההטרדה המינית המילוליים – "רחוקה מאוד מלשכנע", וכי אין לייחס לגרסתו כל משקל.

עוד נקבע כי אין הבדל בין מורה לנהיגה למורה אחר, כך שהתקיימו בין המבקש למתלוננות יחסי חינוך וגם יחסי מרות, אותם ניצל המבקש כדי להטריד מינית את התלמידות.

5.בגזר דינו, בית משפט השלום עמד על פגיעת המבקש בערכים המוגנים ביסוד עבירת מעשה מגונה, בכלל זאת, כבוד המתלוננות, פרטיותן והאוטונומיה שלהן על גופן; ובעבירת הטרדה מינית, בין היתר, החפצת נפגעת העבירה, השפלתה וביזויה. נוכח האמור, בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם בנפרד לכל אחד מהאישומים, אשר נע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בפועל.

בגזירת עונשו של המבקש, בית משפט השלום שקל לזכותו את פעילותו בקהילה למען מטרות שונות; העובדה שהוא נעדר הרשעות קודמות; ונסיבותיו המשפחתיות, בכללן היותו נשוי ואב לילדות. מנגד, לחובת המבקש נזקפה העובדה כי לא לקח אחריות על מעשיו והודגש כי הוא חסר מודעות באופן מוחלט לחומרת מעשיו.

אשר על כן, בית משפט השלום גזר על המבקש שנתיים מאסר בפועל; שבעה חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת מין מסוג "פשע", למשך 3 שנים; חמישה חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת מין מסוג "עוון" או עבירה של הטרדה מינית, למשך 3 שנים; פיצוי לכל אחת מהמתלוננות באישומים 1, 2, 4, 10 ו-13, בסך 3,000 ש"ח; ופיצוי לכל אחת מהמתלוננות באישומים 3, 8-5 ו-12, בסך 8,000 ש"ח.

6.בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום. אשר לערעור על הכרעת הדין נקבע כי מרבית טענות המבקש נעוצות בהשגה על ממצאי עובדה ומהימנות, ולא נמצא טעם להתערב בהם. אף יתר טענות המבקש נדחו, נקבע כי הוכחה מודעותו, ולכל הפחות עצימת עיניים מצדו, להיות המתלוננות קטינות; כי בין המבקש למתלוננות היו יחסי מרות וחינוך; וכי מעשיו מתגבשים לעבירות הטרדה מינית ומעשים מגונים. אף ערעור המבקש על גזר הדין נדחה. הובהר כי אמנם כל אחד מהמעשים שיוחסו למבקש אינו ברף החומרה הגבוה של עבירות המין, אולם העונש שנגזר על המבקש מוצדק לנוכח התמונה הכוללת העולה מהצטברות מעשיו.

בצד האמור, צוין כי לאחר מתן גזר הדין של בית משפט השלום התגלתה אצל בתו של המבקש מחלה קשה. נקבע כי אין מדובר בנסיבה המצדיקה הקלה בעונשו, אולם כדי לאפשר למבקש לשהות במחיצת משפחתו ולסייע בתמיכה בבתו בפרק הזמן הקרוב, נדחה המועד לתחילת ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו.

מכאן הבקשה שלפניי.

7.לטענת המבקש, בקשתו מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינו הפרטני, בכלל זאת, "האם דיבור וולגרי וסר טעם בנושאים מיניים מבסס עבירה של הטרדה מינית" והאם מתגבשת עבירת הטרדה מינית כאשר "חלק מהמתלוננות טענו [...] שהרגישו מועצמות או מוחמאות מפניותיו", כלשונו. עוד נטען כי לא הוכחה מודעות המבקש להיותן של חלק מהמתלוננות קטינות בעת ביצוע המעשים, כי לא התקיימו בינו לבין תלמידותיו יחסי מרות וכי הוא ודאי לא ניצל יחסים אלו.

לשיטת המבקש, העונש שנגזר עליו חמור יתר על מידה והיה על בית המשפט להסתפק בעונש של מאסר מותנה לנוכח אופי המעשים שבהם הורשע. מלבד זאת, נטען כי יש לבטל את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, לנוכח מחלת בתו המחייבת אותו לסעוד אותה במשך ימות השבוע בבית החולים.

דיון והכרעה

8.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, או בהינתן חשש כי נגרם לו אי-צדק מהותי או עיוות דין (רע"פ 551/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (30.1.2023)). בפרט, בקשת רשות ערעור הנסובה על חומרת העונש לא תתקבל, אלא במקרים שבהם ישנה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות (רע"פ 1899/22 אלקרעאן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (28.3.2022)).

הבקשה שלפניי אינה נמנית עם מקרים חריגים אלו. חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, טענותיו נטועות בנסיבות עניינו הפרטני. אף לא מצאתי כי עניינו מעורר חשש לעיוות דין או אי צדק מהותי.

9.עיקר טענות המבקש, הן טענות ערעוריות באופיין. טענות אלו נדחו לאחר שנדונו בהרחבה בידי הערכאה הדיונית וערכאת הערעור. קביעות ערכאות קמא מקובלות עליי ואיני מוצא להידרש להן פעם נוספת במסגרת "גלגול שלישי" (רע"פ 9045/22 אבו עיש נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עכו, פסקה 8 (11.1.2023)).

10.על המבקש נגזר עונש משמעותי של מאסר בפועל. אולם, בנסיבות העניין, העונש שנגזר עליו מוצדק ואיני רואה להתערב בו. בית משפט זה שב ועמד על חומרתן של עבירות המין המסבות נזק פיזי ונפשי לקרבנות העבירה (רע"פ 551/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (30.1.2023)), בפרט כאשר מדובר בנפגעות קטינות, אשר הפגיעה עלולה לצלק את נפשן באופן קשה. חומרה נוספת נודעת לפגיעות הנעשות במסגרת יחסי אמון בין הפוגע לקורבן העבירה ותוך ניצול פערי כוחות ותפקידים (רע"פ 1478/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (6.3.2022); רע"פ 624/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.1.2022); רע"פ 5332/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (2.9.2020)).

העבירות בהן המבקש הורשע חושפות דפוס פעולה שיטתי שבו המבקש נתן ביטוי ותיאר את חיי המין שלו באוזני תלמידותיו, שאל אותן בפרטי פרטים על אודות חיי המין שלהן והעיר להן שוב ושוב הערות בעלות אופי מיני בוטה ומטריד. במספר הזדמנויות, כמתואר לעיל, המבקש ביצע במספר מתלוננות מעשים מגונים, ללא הסכמה וחרף התנגדותן. המבקש פגע במתלוננות, חלקן קטינות, עת שנכנסו לדל"ת אמות רכבו לצורך שיעורי נהיגה. הן בטחו בו, סמכו עליו שיכשירן לנהיגה בדרך הטובה ביותר – והוא ניצל רגעים אלו כדי לפגוע בהן. חלק מן המתלוננות אזרו אומץ והדפו את המבקש; אך חלקן היו חסרות יכולת של ממש להציב גבולות בפניו, בין היתר בשל חששן כי תהליך שיעורי הנהיגה שלהן ייגדע. בנסיבות אלו, ניכר כי העונש שנגזר על המבקש הולם את חומרת מעשיו ומתחשב כדבעי בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות.

11.מחלת בתו של המבקש – לא נעלמה מעיני. שלם אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין בכך כדי נסיבה המצדיקה הקלה בעונשו, בשים לב להישנות המעשים, גיל המתלוננות וניצול היחסים בינן לבין המבקש. בכל זאת, בנסיבות העניין ולנוכח עמדת המשיבה בהקשר זה, היה ובסמוך למועד הקבוע להתייצבות המבקש לתחילת ריצוי עונש מאסרו, היינו 17.4.2023, המבקש יגיש בקשה לדחיית מועד ההתייצבות בשל מצבה הרפואי של בתו – בקשה זו תישקל בכובד ראש ובנפש חפצה. בקשה כאמור תוגש לבית משפט השלום אשר דן בעניינו של המבקש בהליך העיקרי.

12.הבקשה אפוא נדחית.