רע"פ 5049/09 ערן ברמוכה נ. מדינת ישראל

1.

בשני כתבי-אישום שהוגשו כנגד המבקש לבית משפט השלום בקריית-גת, יוחסו לו עבירות הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. בגדרו של כתב-האישום השני שהוגש כנגד המבקש יוחסה לו, בנוסף לעבירות אלו, אף עבירת גניבת כרטיס חיוב – לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב.

על-פי הנטען בכתבי-האישום, העתיק המבקש את פרטיהם של כרטיסי החיוב שהונפקו בעבור מתלוננים שונים, שלא בידיעתם או בהסכמתם, ורכש באמצעותם טובין. עוד נטען, כי המבקש ונאשמת נוספת רכשו מוצרים שונים באמצעות כרטיס חיוב מסוג Cash Card שהונפק עבור האחרונה. המדובר

בכרטיס חיוב ללא מסגרת אשראי, אותו יש להטעין מראש בכסף קודם לשימוש. השניים רכשו את המוצרים השונים בידיעה כי כרטיס החיוב לא הוטען, באופן שלא יהא כיסוי לרכישותיהם.

2.

במעמד הקראת כתבי-האישום כפר המבקש בעובדות שיוחסו לו, וטען כי לא נערך לו שימוע, כמתחייב מהוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982. בתגובה, טענה המשיבה כי מכתב על עריכת השימוע נשלח, בדרך כלל, באופן אוטומאטי, אולם לא היתה בידה אסמכתא לכך שהמכתב נשלח למבקש והתקבל על ידו. נוכח תגובת המשיבה, הורה בית-משפט השלום על מחיקת שני כתבי האישום "לצורך עריכת שימוע".

3.

על פסקי-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בגדרו של הערעור טען, כי תחת מחיקת כתבי-האישום היה על בית-משפט השלום לזכותו מהעבירות שיוחסו לו, הכל בהתאם להוראת סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כך:

תוצאות חזרה

מאישום

(א) חזר בו תובע מאישום לפני תשובת הנאשם לאישום, יבטל בית המשפט את האישום; חזר בו לאחר מכן, יזכה בית המשפט את הנאשם מאותו אישום.

(ב) ...

ערעורו של המבקש נדחה, לאחר שנקבע כי בנסיבות העניין אין תחולה להוראת סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי. זאת, מאחר והמשיבה לא חזרה בה מהאישומים, אלא לכל היותר אישרה כי לא מילאה אחר הוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. בנסיבות אלו, סבר בית המשפט המחוזי כי הגם שבית-המשפט השלום הורה על "מחיקת" כתבי-האישום, לא היה מקום להחליט על זיכויו.

4.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את עניינו גם בפני בית משפט זה, תוך שהוא חוזר על טענתו בדבר תחולת סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי בעניינו. לגישתו, יש בבקשתו משום חשיבות כללית, הנוגעת לשאלת הפרשנות הראויה של הוראת סעיף 94(א) לחוק. לדידו, משנשאלה המשיבה אודות עריכת השימוע בעניינו, היה עליה לציין במפורש כי אין היא חוזרת בה מן האישומים. משלא עשתה כן, הרי שבהתאם לפרשנות תכליתית של הוראת סעיף 94(א) לחוק, יש לראות בשתיקתה משום חזרה

בה מן האישומים.

המשיבה, מצידה סבורה כי דין הבקשה להידחות. לגישתה, אין בנסיבות עניינו של המבקש כל תחולה להוראת סעיף 94(א) לחוק, הואיל והיא לא חזרה בה מכתבי-האישום, ואלה בוטלו בהוראת בית-המשפט, בעקבות קבלת טענת המבקש בדבר אי עריכת שימוע בעניינו. לדידה של המשיבה, טענה ממין זה מהווה טענה מקדמית לפגם או פסול בכתב-האישום, הכל בהתאם להוראת סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי. לפיכך, המקור לסמכות המסורה בידי בית-המשפט להורות על ביטול כתב-האישום בעקבות קבלת טענה זו מצוי בהוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו: "...נתקבלה טענה מקדמית, רשאי בית המשפט לתקן את כתב האישום או לבטל את האישום, ובמקרה של חוסר סמכות - להעביר את הענין לבית משפט אחר כאמור בסעיף 79 לחוק בתי המשפט".

5 .

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. חרף טענת המבקש, לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני ומצדיקה ליבון מחודש בפני ערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). כאמור, המבקש אינו חולק על כך כי לא היה בדבריה של המשיבה בפני בית-משפט השלום משום חזרה מכתב-האישום. את המסקנה בדבר תחולתו של סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי בעניינו, מבקש הוא כי נסיק משתיקתה. אולם, הכרעה בשאלה למה כיוונה המשיבה בשתיקתה הצריכה בירור עובדתי בפני הערכאה הדיונית, ובירור כזה לא נערך. מפרוטוקול הדיון מיום 26.10.2008 נראה כי הטעם לכך נעוץ בעובדה כי המבקש ובא כוחו לא העלו כלל טענה ממין זה בפני הערכאה הדיונית. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי נפל פגם בתוצאה אליה הגיע בית-המשפט המחוזי, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.