רע"פ 5050/98 בלסקי ולדמיר נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (השופטים י.גרוס, י.בן שלמה, מ. רובינשטיין), בתיק ע"פ 3765/98 מיום 29/6/98.

1.המבקש הורשע, על-פי הודאתו בבית המשפט השלום בנתניה (השופטת רות לבהר שרון), בעבירות של תקיפה (בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן "החוק")), איומים (בניגוד לסעיף 192 לחוק) ומעשה מגונה בכוח (בניגוד לסעיפים 348(א) + 345(א)(1) לחוק) שביצע באישתו. על המבקש נגזרו שש שנות מאסר מתוכן ארבע בפועל ושנתיים על תנאי, למשך שלוש שנים.

2.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"פ 3765/98) על גזר הדין. בית המשפט המחוזי בדחותו את הערעור, עמד על כך כי המעשים בהם הורשע המבקש הם מעשים חמורים מאין כמותם וכי אין פסול בכך שבצד העונש המוטל על העבריין ישקלו בתי המשפט גם את אלמנט ההרתעה לגבי עבריינים פוטנציאלים. לגבי בקשתה של אשת המבקש, כי יקלו בעונשו של המבקש, נאמר כי בדרך כלל דברים אלה דברים כנים הם, אך אין בכך כדי להצדיק מניעתם של עונשים הולמים ומכאיבים לגבי כל מי שסבור שאישתו היא רכוש אשר בו הוא רשאי לנהוג כראות עיניו.

3.כעת פונה המבקש לבית משפט זה, בבקשת רשות ערעור להקל מהעונש שהושת עליו, בשל נסיבותיו האישיות ובהן: עובדת היותו חסר עבר פלילי, היותו משוחרר במהלך למעלה משנה לפני מתן גזר הדין והיותו, בהתאם לתסקיר שירות מבחן שהוגש, מצוי בקשר תלותי עם אשתו - קשר אשר אינו מאפשר בשלב זה פרידה ביניהם.

4.בתגובתה, טוענת המשיבה כי העונש שנגזר על המבקש אינו סוטה מרמת ענישה ראויה בעבירות חמורות מן הסוג הנדון. כמו כן טוענת המשיבה, כי המבקש לא השכיל להצביע על חשיבות משפטית או ציבורית לכך שעניינו יובא לבירור משפטי נוסף.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בערכאה שלישית תינתן רק כאשר הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת (לעניין זה, ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ'מצת אור בע"מ , פ"ד לו (3) 123). רשות ערעור על חומרת העונש בלבד לא תינתן אלא במקרים חריגים ומיוחדים (ר"ע 78/84 יצחק טטרואשולי נ' מדינת ישראל , פ"ד לח (1) 659). טענות המבקש אינן באות בגדרם של מקרים אלה.

6. הבקשה נדחית.