רע"פ 506/06 ג'ורג' [גיאורגי] קורטקוב נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בטבריה (פ 2365/04) בגין עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירה של הפרעה לעובד ציבור, לפי סעיף 288(א)(1) לחוק העונשין וכן עבירה של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 23.5.04 הגיע המבקש לבית-משפט השלום בקרית-שמונה ואמר למאבטח (להלן: המתלונן), בעת שנבדק על-ידי המתלונן, "מי אתה בכלל, אתה רק שומר, אתה אפס". המבקש אף סרב להסיר חגורה משהתבקש לעשות כן ואף סירב למסור את תעודת-הזהות שלו משהתבקש לעשות כן על-ידי המתלונן. משפנה המתלונן למבקש וביקש לעצור אותו, הוא בתגובה השתולל ודחף את המתלונן ומאבטח נוסף שנקרא לסייע למתלונן.

בית-משפט השלום בטבריה (כבוד השופט ד' פורת) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו מאסר על-תנאי של חודשיים והתנאי הוא, כי במשך שלוש שנים החל מיום גזר-הדין, לא יעבור כל עבירת אלימות וכן הטיל עליו תשלום קנס בסך 500 ש"ח.

על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-משפט המחוזי בנצרת.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' כהן, ה' ח'טיב ו-א' הלמן) דחה את הערעור בקובעו, כי הוא מקבל את מסקנתו של בית-משפט השלום להעדיף את עדותם של שני מאבטחי בית-המשפט על פני עדותו של המבקש. בית-המשפט המחוזי אף סמך את יתדותיו על אמירתו של המבקש, כי אכן היו חילופי דברים בוטים בינו לבין המתלונן ובמהלכם אמר למתלונן "מי אתה". בית-המשפט המחוזי קבע, כי לא התקיימו התנאים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי הוא מכחיש את כל המיוחס לו בכתב האישום ומבקש לזכותו.

מנגד, טוענת בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). כן טוענת באת-כוח המשיבה, כי בית-משפט זה הבהיר, כי אינו נוטה להתערב בממצאי עובדה בכלל ובממצאי מהימנות בפרט. עוד טוענת באת כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש הוא עונש מתון ביותר, אשר מביא בחשבון את מכלול השיקולים של המבקש.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בית-משפט השלום שמע את עדויותיהם של שני המאבטחים מצד אחד ואת עדותו של המבקש מצד שני והעדיף את גרסת המאבטחים, על-בסיס התרשמותו הבלתי אמצעית. לא זו אף זאת, בית-משפט השלום ייחס חשיבות לדברי המבקש, אשר הודה, כי היו חילופי דברים בוטים בינו לבין המאבטח וכי אכן אמר לו "מי אתה". הלכה היא, כי בית- משפט של ערעור אינו מתערב בקביעות הערכאה הדיונית, שעניינם שאלות של מהימנות והעדפת גרסאות, אלא אם מדובר בתנאים חריגים ביותר שלא התקיימו במקרה הנוכחי (ראו ע"פ 2932/00 מוטי אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ).

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.