רע"פ 5073/99 סלהב גמיל נ. מדינת ישראל

1.המבקש נסע ברכב כבד - סמי טריילר, אליו רתומה עגלה ועליה שקי מלט במשקל 30 טון בכביש ירושלים-תל אביב לכיוון ירושלים בסמוך לעין חמד בקילומטר ה40-. הכביש נמצא בירידה תלולה שלאחריה עקומה חדה שמאלה, ואחריה עלייה. המבקש נסע בירידה במהירות 60 קמ"ש בהילוך חמישי. הוא הבחין במאוחר בפקק תנועה לאחר העקומה, לחץ על בלם הרגל, אך הרכב הכבד לא נעצר. בפקק התנועה עמדו שתי מכוניות עם רכב ביניהן, והמבקש הסיע את רכבו בין שתי שורות המכוניות העומדות, פגע בשלש עשרה מכוניות, גרם למותה של אשה, לפציעתו החמורה של גבר, ולפציעת עשרה נוסעים אחרים. בית משפט השלום לתעבורה בירושלים הרשיע את המבקש בגרימת מוות ברשלנות והטיל עליו שלשה חדשי מאסר שירוצו בעבודת שירות, שלש שנים ומחצה של פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה וששה חדשי מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על ההרשעה וקבל את ערעורה של המדינה על קולת העונש. עונשו הועמד על שנים עשר חודשי מאסר בפועל, על שנים עשר חודשי מאסר על תנאי ועל פסילה לתקופה של חמש שנים מסיום תקופת המאסר.

לפני עותר המבקש למתן רשות לערער על פסק הדין.

2.על יסוד העובדות דלעיל קבעו הערכאות שקדמו לי שהמבקש לא נהג בהתאם לתנאי הכביש ולאפשרויות שליטתו ברכבו; בכגון דא, וכשהמדובר במסקנה עובדתית אין עילה מספקת לתת למבקש רשות לערער בגלגול שלישי. בבקשתו הלין פרקליט המבקש על קביעתה של נורמה על ידי בית המשפט המחוזי, לפיה מקום ששדה ראייתו מוגבל, על נוהג הרכב לנהוג באופן שיוכל להיעצר על אתר אם יתגלה מכשול בכביש. נטען לפני שמדובר בנורמה מחמירה מדי; אך אפילו מדובר בנורמה מחמירה מדי, כשהמדובר ברכב רגיל (ועל כך איני מחווה דעה), אין הדבר כך כשמדובר ברכב סמי-טריילר עם עגלה עמוסה שמטבע הדברים מרחק העצירה שלו ארוך לאחר הבלימה.. לפי העדויות שהיו לפני בית משפט השלום לתעבורה, לא נהג המבקש לפי הסטנדרטים המקובלים על נהג רכב מהסוג הנדון, אלא נהיגתו היתה במהירות מופרזת בהתחשב בתנאי הדרך ולאפשרויות השליטה ברכב. לפיכך דין הבקשה להידחות ככל שהדבר מתייחס להרשעה.

3.סבור אני שגם דין הבקשה לרשות לערער ככל שהיא מתייחסת לחומרת העונש להידחות. טענתו של המבקש שבית המשפט המחוזי לא היה מוסמך להאריך את תקופת הפסילה, כשסעד זה לא נתבקש בכתב הערעור מטעם המדינה אינה מבוססת מבחינה משפטית: ע"פ 510/75, 60 פ"ד ל(3) 20, ואילו רשלנותו של המבקש, שתוארה בבית המשפט המחוזי כ"רשלנות רבתי" גרמה לקיפוח חיי אדם ולפציעתם של רבים. המבקש לא הצביע על קיומה של שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות לערער בענין זה, והעונש אינו מצדיק בחינה חוזרת של הענין בערכאה נוספת.

לפיכך אני דוחה את הבקשה.