פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5100/21
לפני:
כבוד השופט ג' קרא
המבקש:
קונסטנטין ג'ימלשוילי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל – רשות המיסים
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בעפ"ג 46931-05-21 שניתנה ביום 21.7.2021 על
ידי כב' השופטת העמיתה
ד' ברלינר
בשם המבקש:
עו"ד מיטל אורשלם
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת העמיתה ד' ברלינר ) בעפ"ג 46931-05-21 מיום 21.7.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן היתר יציאה מן הארץ.
2.
המבקש הורשע בבית משפט השלום ונידון לעשרה חודשי מאסר בפועל בגין עבירות מס (ת"פ 16678-12-18, גזר דין מיום 11.4.2021). במעמד מתן גזר הדין, הורה בית משפט השלום, בהסכמת המשיבה, על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל לשם הגשת ערעור, וזאת בכפוף להפקדת התחייבות עצמית על סך 50,000 ש"ח וכן צו עיכוב יציאה מן הארץ, תוך הפקדת דרכונו של המבקש.
3.
המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי ובמקביל בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור. בקשתו לעיכוב ביצוע התקבלה, בהסכמת המשיבה, בכפוף להותרת התנאים המגבילים. הדיון בערעור קבוע ליום 13.10.2021.
4.
ביום 14.7.2021, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן היתר יציאה מן הארץ, בנימוק כי הוא נדרש לצאת לגיאורגיה בין הימים 22.7.2021-25.7.2021, כדי לטפל בעניינים משפחתיים שהותיר שם אביו, אשר נפטר לפני כשנה. המבקש צירף העתק כרטיס טיסה שרכש וטען שאחותו תערוב באופן אישי לחזרתו וכי היא מסכימה לכך שיציאתה מן הארץ תעוכב עד לשובו. המשיבה התנגדה לבקשה, וביום 19.7.2021, הורה בית המשפט המחוזי על דחיית הבקשה, מן הטעם שהמבקש לא פירט טעם מיוחד לבקשתו ואין מקום ליציאתו מן הארץ עד לדיון בערעור.
5.
ביום 20.7.2021, הגישה המבקש תשובה לתגובת המשיבה, מבלי שנתבקש, וממילא לאחר שכבר ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי. בתשובתו פירט המבקש כי הוא תומך את הבקשה בערב נוסף וכן בהפקדה כספית על סך 50,000 ש"ח ועתר לקבל את בקשתו. למחרת, ביום 21.7.2021, לאחר שהגיש המבקש בקשה למתן החלטה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה תוך שהפנה להחלטתו מיום 19.7.2021.
מכאן הבקשה לרשות ערעור.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כבר נפסק, כי יציאתו את הארץ של מי שהורשע בדין תתאפשר רק במצבים חריגים ומיוחדים שבהם נמצא צורך "אישי-אנושי" מיוחד, כאשר לרוב מדובר בעניינים דחופים בנושאים רפואיים (ע"פ 338/17 שטרום נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (15.3.2017)). לא זהו המקרה דנן. בקשתו של המבקש לצאת את הארץ כדי לטפל בענייני רכוש משפחתי, אינה עולה כדי צורך "אישי-אנושי" מיוחד. לפיכך, גם הערבויות שביקש להעמיד המבקש, אין בהן כדי להטות את כף המאזניים.
7.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י"ג באב התשפ"א (22.7.2021).
ש ו פ ט