פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5107/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
דוד איינהורן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 26.6.22 בעפ"ת 42343-05-11 שניתן על ידי
כבוד השופטת הבכירה נ' אהד
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד אילון אורון
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקוה בעפ"ת 42343-05-11 (כבוד השופטת הבכירה נ' אהד ) מיום 26.6.2011, שבמסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקוה (תמ"ש 10034-03-11, כבוד סגנית הנשיא א' וישקין ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה לצומת באור אדום. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 13.8.2008, נהג המבקש ברכבו ולא ציית לאור אדם ברמזור. ביום 15.3.2009 נשלחה אל המבקש הודעת תשלום קנס על סך של 1500 ש"ח, וזאת לאחר שלא שילם את הקנס בגין הדו"ח שקיבל במועד. כפי שעולה מהבקשה שלפניי, לאחר שנודע למבקש על הדו"ח, הוא הגיש בקשה להסבתו, אך הבקשה נדחתה, שכן לא הוגשה במועד הקבוע בחוק.
כשנתיים לאחר מכן, הגיש המבקש לבית המשפט לתעבורה בקשה להארכת מועד להישפט לצורך הסבת הדו"ח, שבמסגרתה טען כי ביום ביצוע העבירה לא הוא זה שנהג ברכב, אלא בתו.
ביום 10.4.2011, דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה, וקבע, כי אין כל הסבר מניח את הדעת לכך שהמבקש המתין כשנתיים בטרם הגשת הבקשה. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה טען, בין היתר, כי לא קיבל את הדו"ח המקורי ולכן לא הגיש בקשה להישפט במועד. ביום 26.6.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בקבעו, כי המבקש לא הצביע ולו על נימוק אחד המצדיק את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה.
מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי יש לתת לו רשות ערעור עקב קיומם של פסקי דין סותרים בבית המשפט המחוזי בעניין הסבת דו"ח. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי יש לקבל את בקשתו להארכת מועד להישפט, על מנת להסב את הדו"ח על שם בתו, שהיא זו שנהגה ברכב במועד התאונה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, הבקשה אינה מעלה טענה בעלת חשיבות כללית כאמור ומתמקדת אך בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה. מטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות. אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות, שכן, מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המבקש לא הצביע על נימוק המצדיק את הגשת בקשתו באיחור ניכר, מקובלת עלי, ולא מצאתי מקום להתערב בה.
סוף דבר הבקשה נדחית.
לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, ח' בתמוז התשע"א (10.7.2011).
ש ו פ ט