רע"פ 512/00 יהודה עציון נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים בעבירה של הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו ונדון ל3- חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה. על כך הבקשה שלפנינו.

המבקש נכנס להר הבית והתפלל שם בקול רם ותוך שהוא מתפלל ומתנועע בניגוד להדרכה מוקדמת מטעם המשיבה, לפיה התבקש שלא לעשות שם דבר המתפרש כפולחן דתי יהודי. משנתבקש לחדול מכך סרב לעשות כן והמשטרה נאלצה לפנותו בכוח.

המבקש מעלה לכל אורך ההליכים המשפטיים את טענתו בדבר זכותו לעלות על הר הבית ולהתפלל בו. שאלת זכות הגישה להר הבית מובטחת בחוק וממומשת הלכה למעשה, לבד מבמקרים בהם קיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית בשלום הציבור. בית המשפט אמר דברו בנושא זה בפסיקה שיצאה מלפניו בשנים האחרונות. אשר לזכות הפולחן והתפילה, נפסק כי מימושה נתון לטיפול הרשות המבצעת וכי נקודת המוצא היא, כי לכל יהודי זכות לעלות להר הבית להתפלל עליו ולהתייחד עם בוראו. אולם זכות זו אינה מוחלטת כי אם יחסית וניתן להגביל את מימושה מתוך התחשבות באינטרס הציבורי לשם שמירה על בטחון הציבור והסדר הציבורי (ראו: בג"ץ 292/83 נאמני הר הבית נ' מפקד משטרת מרחב ירושלים , פ"ד לח(2) 449; בג"ץ 2725/93 גרשון סלומון נ' מפקד מחוז ירושלים , פ"ד מט(5) 366; בג"ץ 4044/93 גרשון סלומון נ' מפקד מחוז ירושלים ואח' , פ"ד מט(5) 617; בג"ץ 3374/97 גרשון סלומון נ' מפקד מחוז ירושלים ואח' (טרם פורסם)). ההלכה לא שונתה גם לאחר חקיקת חוק יסוד: ירושלים (בג"צ 537/81 שטנגר נ' ממשלת ישראל ואח' , פ"ד לה(4) 673).

המדיניות הנהוגה וכן סוגיית שמירת הסדר הציבורי ובכלל זה הנחיות המשטרה לתפילת יחיד על הר הבית ללא תשמישי קדושה וללא ביטוי חיצוני אושרה בפסיקת בית משפט זה. בע"פ 6935/97 יהודה עציון ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם) אושרה הרשעתו של הנאשם שסרב להיענות לאנשי משטרה ולהתפנות ממדרגות ההר עליהן ישב. בית משפט זה קבע, כי משנדרשו אנשי המשטרה לשאת את הנאשם על כפים כדי להוציאו משם, אין ספק שהיתה בכך הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לגבי נאשם נוסף שזוכה באותו מקרה, נאמר, כי סירובו לעזוב את המקום לא היה חד משמעי והוא עזב ללא התנגדות פיסית. ולפיכך הוא נהנה מן הספק. בענייננו, נשכב המבקש על הרצפה משנתבקש לעזוב והיה צורך לשאתו על כפים כדי להוציאו משם.

דומה איפוא שכל הסוגיות לגביהן מתבקש בית משפט זה ליתן רשות ערעור בבקשה שלפנינו נדונו ולובנו על ידו ונקבעה בהן הלכה ברורה. השאלה היא שאלת יישום ההלכות על עובדות המקרה. בשאלה זו אין מקום ליתן רשות ערעור. אין זו שאלה הראויה להידון בערכאה שלישית לאחר שנידונה בשתי הערכאות הקודמות שבדקו את הסוגיה על כל היבטיה, סקרו את ההלכה ויישמו אותה כהלכה על עובדותיו של המקרה דנן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.