רע"פ 5123/09 דוד אלין נ. מדינת ישראל

1.

בחודש אוגוסט 2005 נמצא המבקש מעסיק ומלין שני תושבי האזור ששהו בישראל שלא כדין. עבירות דומות ביצע המבקש בחודש מאי 2006. להשלמת התמונה אוסיף, כי אין זו הפעם הראשונה שהמבקש חוטא בתחום זה, ובעבר נגזר לו מאסר על תנאי, שגם בו לא היה כדי להרתיעו מלחזור לסורו. בעקבות הרשעתו הפעם נדון המבקש בבית משפט השלום לארבעה חודשי מאסר, ארבעה חודשים מאסר על תנאי, וכן הופעל המאסר על תנאי שעמד נגדו (שלושה חודשים) באופן חופף. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, נדחה, ובבקשה שבפני הוא עותר ליתן לו רשות לערער. נטען, כי העונש שהושת עליו הנו חמור, חורג ממדיניות הענישה הנוהגת, ולא ניתן בו משקל הולם לנסיבותיו האישיות והזמן שחלף מאז ביצוען של העבירות. המבקש הוסיף ועתר כי יינתן בעניינו תסקיר של שירות המבחן קודם להכרעה בבקשתו.

2.

דינה של הבקשה להידחות. הלכה היא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עם החריגים שנקבעו להלכה זו. יתרה מכך, בית-משפט זה הדגיש לא אחת את החומרה הרבה הגלומה בעבירות אותן ביצע המבקש, באשר כרוכה בהן סכנה חמורה לציבור. המייחד את המקרה הנוכחי הוא שהמבקש מתקשה, ככל הנראה, להפנים את הלקח הנדרש, ולראיה העובדה כי הוא ביצע את אחת העבירות כאשר מאסר על תנאי מרחף מעל ראשו. בנסיבות אלו לא ראיתי מקום להפנות את המבקש לשירות המבחן, ולפיכך הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.