פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5127/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שופאני כרם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.4.07 בע"פ
926/06 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ש' ברלינר – סג"נ, י' גריל –
סג"נ
ומ' נאמן – סג"נ
בשם המבקש:
עו"ד בני נהרי
בשם המשיבה:
עו"ד לימור לוי
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בקריות (ת.פ. 891/04) בגין חמש עבירות של אי הגשת דוחות במועד, לפי סעיף 117(א)(6) בצירוף סעיף 67(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 ובצירוף תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976; וכן בגין עבירה לפי סעיף 119 לחוק. לפי הנטען בכתב האישום המבקש היה מנהלה של חברת כרם שופאני ובניו בע"מ במשך התקופה הרלוונטית לכתב האישום ובמשך אותה תקופה לא הגיש במועד חמישה דוחות תקופתיים, כפי שנדרש בחוק.
ביום 16.1.07 הרשיע בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא א' מגן) את המבקש, בהיעדרו, בעבירות שיוחסו לו וביום 31.5.06 גזר עליו עונש של 13 חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונש מאסר על תנאי של חודשיים מתיק קודם, באופן מצטבר; וכן תשעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירה לפי סעיף 117 לחוק.
על גזר-דינו של בית משפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. במהלך הדיון ביקש בא-כוחו דאז של המבקש לתקן את כתב הערעור ולהרחיבו גם לערעור על כך שהמערער הורשע שלא בנוכחותו, אך בית המשפט דחה את בקשתו בציינו כי המבקש היה מיוצג בהליך בפני בית משפט השלום. אף את הטענות לעניין גזר הדין דחה בית המשפט, בהתייחסו לכך שהמבקש לא הסיר את המחדל במועד בקובעו כי העונש שהוטל עליו אינו בלתי הולם במידה המצדיקה את התערבותו.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי. בבקשתו, חוזר המבקש על הטענות אותן הציג בפני בית המשפט המחוזי אשר העיקריות שבהן הן ששגה בית משפט השלום בכך שהרשיע אותו שלא בנוכחותו וכי העונש שהוטל עליו הינו עונש חמור, החורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלו ואינו מתחשב בנסיבותיו האישיות.
מנגד, טוענת המשיבה כי המבקש נכח בדיון בזמן הטיעונים לעונש וכי אין חשש לכך שההודאה שמסר איננה הודאת אמת. בעניין חומרת העונש, טוענת המשיבה כי לא מדובר בענישה חריגה אלא בעונש הולם וזאת בהתחשב בעובדה שמדובר בעבירות שבוצעו לאחר שהוטל בעבר על המבקש עונש של מאסר על תנאי בגין אי הגשת 14 דו"חות למס הכנסה.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי" בעניינו, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם)).
אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש נכח בדיון בזמן הטיעונים לעונש בבית משפט השלום ולא העלה כל טענה בנוגע להרשעתו. בנסיבות אלו מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה ואינני סבור כי נגרם למבקש עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בעניין ההרשעה. טענותיו של המבקש לעניין חומרת העונש שהוטל עליו, אף הן דינן להדחות. בית-משפט זה חזר והדגיש את החומרה שבעבירות המס, את פגיעתן במשק, בכלכלה ובשוויון בנשיאת הנטל הכספי הדרוש למימון צורכי המדינה (ראו למשל רע"פ 514/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(4) 381, 384). כמו-כן, נפסק לא פעם כי יש צורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה בעבירות מסוג זה אשר תכלול רכיב עונשי של מאסר בפועל (ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211). עונש המאסר שהוטל על המבקש, אף אם נמצא ברף הגבוה של מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כלכליות, אינו חורג ממנה. עוד חשוב לציין כי העובדה שהמבקש ביצע את העבירות נשוא בקשה זו לאחר שהוטל עליו בעבר עונש של מאסר על תנאי בגין ביצוע אותן עבירות, וכן העובדה שטרם הסיר לחלוטין את מחדלו, יש בהן בכדי להוות שיקולים לחומרא אשר הצדיקו את העונש שהושת עליו. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 11.6.07 בענין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש מבוטלת בזה.
המבקש יתייצב ביום 22.7.07 לא יאוחר משעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ה' בתמוז תשס"ז (21.6.2007).
ש ו פ ט