פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5127/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
דוד יפקח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה, מיום 21.5.09, עפ"ג. 10634-12-08, שניתן על ידי כבוד
ס. הנשיא השופט ש' ברלינר, ס. נשיא השופט י' גריל והשופטת ב' בר-זיו
בשם המבקש:
עו"ד תומר נוה
החלטה
לבית-משפט השלום בחיפה הוגש כתב אישום בו נטען, כי בתאריך 4.8.07, בסמוך לשעה 04:00, נתגלע ויכוח בין המבקש, שהיה בגילופין, לאחר, ואותה שעה החזיק המבקש בסכין שאורך להבה כ- 23 ס"מ . משהבחינו בו מאבטחים ושוטרים, נמלט המבקש תוך שהוא אינו מרפה מהסכין. המבקש הודה בעובדותיו של כתב האישום, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות לפי סעיפים 186(א) ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המבקש לחמישה חודשי מאסר ועשרה חודשים מאסר על-תנאי. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי, נדחה.
בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את השגותיו כנגד העונש בפני בית משפט זה, הואיל ולטעמו גלומה בכליאתו חומרה יתרה, מעבר למתחייב מנסיבות האירוע ונסיבותיו האישיות.
אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ועל אף שלהלכה זו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עִמם. זאת ועוד, בשנים האחרונות אנו נתקלים בתופעה קשה, כאשר אנשים היוצאים לבילוי לילי נושאים עמם כלי משחית. תופעה זו לא פסחה גם על בני הנוער, ואת מחירה שילמו קורבנות לא מעטים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיה על גופם. עם כך אין להשלים, ואחת הדרכים לסלק תופעה זו מחיינו, היא החמרה בענישה שנהגה עד כה. מנקודת השקפה זו אין בעונש אותו גזרה הערכאה הדיונית חומרה כלשהי, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.
ניתנה היום, כ"ז בסיון
התשס"ט (19.06.09).
ש ו פ ט