רע"פ 5130/08 חגי אברהם נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בכפר-סבא הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים, גניבה והכשלת שוטר במילוי תפקידו. בנוסף, הורשע המבקש בהפרת הוראה חוקית. במסגרת הטיעונים לעונש הפנה המבקש לגילו הצעיר, נסיבות חייו הקשות, ולכך שנכון לנהוג בו כפי שנהג בית-המשפט בעניינו על קטין שחטא עמו, לו נגזר מאסר על-תנאי בלבד. בית-משפט השלום דחה טענה זו, תוך שהוא קובע כי התכלית והשיקולים בענישה של קטינים הם שונים, ובהמשך גזר למבקש שמונה חודשי מאסר ושנת מאסר על-תנאי.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, נדחה. נקבע, כי הערכאה הראשונה נתנה את דעתה לכלל השיקולים הצריכים לעניין, וגם אם הקל בית המשפט בעניינו של הקטין, הדבר מוצדק בנסיבות העניין לאור השיקולים המתווים את דרך פעולתו של בית המשפט לנוער.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו הטענות ששימשו אותו בערכאות קמא, היינו, כי נכון לתת משקל לנסיבותיו האישיות, וכי מכוח העיקרון של אחידות בענישה אין זה ראוי כי יתקיים פער כה משמעותי בין העונש שהושת עליו לזה שנגזר לקטין.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)) למעט מקרים חריגים, לדוגמא, כאשר קיימת סטייה בלתי מתקבלת על הדעת מרמת הענישה הנוהגת. אין זה המקרה שלפני. עניינו של המבקש נדון בפני הערכאה הראשונה, וחזר ונבחן בידי ערכאת הערעור, ולא מצאתי מקום או עילה לדון בו בשלישית.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.