פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
5137/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מדחת מוראר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בירושלים מיום 27.5.09 בע"פ
4196/09 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' צבן, ח' בן-עמי ור' כרמל
בשם המבקש:
עו"ד מוניר רסאס
בשם המשיבה:
עו"ד יעל שרף
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בירושלים (פ 3443/07) בגין עבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, לפי סעיף 12(1ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 21.9.2006 הסיע המבקש ברכבו תושב זר שלא היו בידו אישורי כניסה ושהייה בישראל על פי דין.
ביום 1.2.2009 הודה המבקש במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, וביקש לצרף להודאתו תמצית אישום (פ"א 35435/08) שהיתה תלויה ועומדת כנגדו, במסגרתה הודה בעבירה נוספת של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל. בית משפט השלום (כבוד השופטת ר' שלו-גרטל ) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וגזר עליו עונש של חודש מאסר בפועל, ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הפעיל
בית המשפט עונש של חודשיים מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש, במצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו, כך שסך הכול נקבע שהמבקש ירצה שלושה חודשי מאסר בפועל.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 4196/09).
בית המשפט
המחוזי (כבוד השופטים י' צבן , ח' בן-עמי ו- ר' כרמל ) דחה את הערעור, בקבעו כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג מתחום הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים, כי המבקש חוזר ומבצע עבירות וכי זו העת להשית עליו עונש מרתיע ומציב גבולות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא התערב בעונש שנגזר עליו.
מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, לאור ההלכה לפיה אין מעניקים רשות ערעור במקרים מסוג זה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. העונש שנגזר על המבקש הינו עונש הולם וראוי, לאור המסוכנות הרבה הגלומה מעצם טבען בעבירות בהן הורשע המבקש, ולאור העובדה שהוא חוזר ומבצע אותן. זאת, בנוסף לכך שמדובר בעונש המצוי בגדרי הסדר הטיעון לו הסכים בבית משפט השלום.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 18.6.2009, בענין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת בזאת.
המבקש יתייצב ביום 1.10.2009 בשעה 10:00, בבית המעצר שבמגרש הרוסים בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י' באלול התשס"ט (30.8.2009).
ש ו פ ט