פרטי ההליך
רע"פ
5143/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עבדאללה איוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-הדין של
בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ, 1552/04 מיום 30.3.06, שניתן על-ידי כבוד
השופטים מ' נאמן, ר' שפירא ו-מ' פינקלשטיין ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש : עו"ד בוריס
שרמן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בעכו (ת"פ 2891/04) בגין עבירה של תקיפת בת זוג, לפי סעיפים 379 ו-382(ב) (1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של תקיפת קטין על-ידי אחראי, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(2) לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש תקף ביום 11.7.2004 את אשתו באמצעות הכאתה בראשה באמצעות ידו וכן בעט בבנו הקטין באחת מידיו.
בית-משפט השלום בעכו (סגן-הנשיא ר' ש' צמח) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו ביום 19.7.2004 עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
ביום 24.11.05 הורה בית המשפט המחוזי (השופטים מ' נאמן, ר' שפירא ומ' פינקלשטיין) על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן אודות המבקש וכן על הגשת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שרות, בכל הנוגע לאפשרות העסקתו של המבקש בעבודות שרות.
שירות המבחן הגיש מספר תסקירים לבית המשפט המחוזי, אשר האחרון בהם מיום 16.3.06 ובו צויין כי קשה לקבוע עמדה נחרצת בעניינו של המבקש ונתבקשה דחייה נוספת של חדשיים ימים. בית המשפט לא מצא לנכון להיעתר לבקשה זו.
ביום 8.3.2006 הגיש הממונה על עבודות שירות את חוות-דעתו, לפיה המבקש אינו כשיר לעבוד בעבודות שרות, בשל היותו מכור לסמים.
ביום 30.3.2006 קיבל בית-המשפט המחוזי את הערעור וגזר על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל ושנים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. חרף חוות-הדעת השלילית מטעם הממונה על עבודות השירות בעניינו של המבקש התיר בית-המשפט למבקש לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות, בכפוף לחוות-דעת נוספת של הממונה על עבודות השירות.
ביום 17.5.2006 הגיש הממונה על עבודות השירות חוות-דעת נוספת, בה קבע, כי המבקש עדיין איננו כשיר לעבוד בעבודות שירות, אך ביקש לשוב ולערוך חוות-דעת משלימה כעבור תשעים ימים.
ביום 18.5.2006 החליט בית-המשפט המחוזי, כי אין עוד מקום להורות על עריכתה של חוות-דעת נוספת והורה למבקש לרצות את ששת חודשי המאסר בפועל שנגזרו עליו, מאחורי סורג ובריח.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו ולחלופין, משלא אפשר לו לרצות את עונשו בעבודות שירות.
לאחר עיון בבקשה ובפסק-הדין של בית המשפט המחוזי הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לאור חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ולאור עברו הפלילי בעבירות דומות, צדק בית-המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו. בדומה, לאור תסקירי שירות המבחן השליליים שנערכו בעניינו ולנוכח חוות-הדעת השליליות של הממונה על עבודות השירות, אשר קבעו, כי המבקש אינו כשיר לעבודות שירות, לא היה כל מקום להמשיך ולדחות את הדיון, כדי לאפשר למבקש לרצות את העונש שנגזר עליו בדרך של עבודות שירות.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית ועמה מתייתרת מאליה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ה בסיוון תשס"ו
(21.6.2006).
ש
ו פ ט