רע"פ 5164/11 סארי פדילה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 50823-01-11, כבוד השופטים א' טל , צ' דותן ו- ע' וינברג-נוטוביץ ) מיום 29.5.2011 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בכפר סבא (ת"פ 2254-09, כבוד השופט מ' קרשן ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, בו יוחסה לו עבירה של מעשה מגונה בכוח. לפי המתואר בכתב האישום, המבקש הצטרף למעלית במרכז שרונה בעיר כפר סבא, בה השתמשה המתלוננת. בהגיעם לקומה 1- יצאה המתלוננת את המעלית, הבחינה כי שגתה בקומה, וביקשה לשוב אל המעלית. ואולם, המבקש קפץ לעברה, נעמד בין המעלית למדרגות החירום, הביט לכל עבר לבחון שאין איש באזור, ומשך אותה בחולצתה אשר נקרעה קלות. המתלוננת ניסתה להתרחק מהמבקש, אך הוא התקרב לעברה, בידו השמאלית סגר את פיה ואת ידו השנייה הכניס אל מתחת לחולצתה, אחז בחוזקה בחזה והחל לדוחפה לכיוון המדרגות. המתלוננת, החלה להשתולל ולהכותו, עד שעלה בידה למלט עצמה מן החניון. המבקש כפר בעובדות כתב האישום, כאשר טענתו המרכזית הייתה לטעות בזיהוי. בית משפט השלום קבע על בסיס הראיות שהונחו בפניו כי אשמתו הוכחה מעבר לכל ספק סביר, והרשיעו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בגין הרשעתו זו,

הטיל עליו בית המשפט את העונשים הבאים: עשרה חודשי מאסר בפועל, 11 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום, וזה דחה את הערעור על כל חלקיו. נקבע, לאחר בחינת הראיות שעמדו בפני בית משפט השלום וטענות הצדדים, כי הממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעת הדין מבוססים על הראיות המהימנות שהיו בפני בית המשפט, ולא נפל כל פגם בקביעתם או במסקנה אליה הגיע בית המשפט, לפיה היה זה המבקש שביצע את המעשה המגונה במתלוננת. בהמשך, דחה בית המשפט גם את הערעור על חומרת העונש.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי במסגרתה מלין המבקש על הכרעת הדין בעניינו, כשהוא חוזר על הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות ביחס לזיהויו כמבצע העבירה. לטענתו, בקשתו מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן היא מעלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית ומשפטית לעניין אופן עריכתו של מסדר הזיהוי, משקלו וכוחו הראייתי. באופן קונקרטי, טוען המבקש, כי מסדר הזיהוי שנערך בעניינו נערך בניגוד להלכה הפסוקה ועל כן לא ניתן היה לבסס עליו ממצאים עובדתיים. זאת, כיוון שבפני המתלוננת הוצגו תמונות שלו עובר לעריכת המסדר, נתון שאף הוסתר מסנגורו בזמן עריכתו של המסדר. בנוסף, חוזר המבקש על הטענות שהעלה בערכאות הקודמות ביחס ליתר הפגמים שנפלו לטענתו בזיהויו, וביניהם: אי הימצאותו של כובע לבן עימו בניגוד לתיאורה של המתלוננת את תוקפה, מרדף בלתי רציף שנערך אחריו ופגמים בזיהוי השרשרת שענד כאותה השרשרת שענד התוקף בעת התקיפה. לטענת המבקש בשל פגמים אלו ומשקלן הנמוך של הראיות שהוצגו בבית המשפט, שגו הערכאות הקודמות בקובען כי אשמתו הוכחה מעבר לכל ספק סביר.

לאחר שעיינתי בבקשות ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

חרף ניסיונותיו של המבקש להלביש את טענותיו לבוש משפטי, ולשוות להן חשיבות ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, הרי שעניינה של בקשה זו, למעשה, בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, והיא איננה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה ).

לא זו בלבד שההלכה ביחס לפגמים במסדר זיהוי ברורה וידועה ולפיה הפגמים משפיעים על משקלה של הראיה אך אינם פוסלים אותה (ראו למשל: ע"פ 4095/91 דורייב נ' מדינת ישראל

פ"ד מו(3) 190, 201 (1992)), אלא שהטענות אותן מעלה המבקש (בשלישית) באשר לפגמים במסדר הזיהוי נדחו מן הבחינה העובדתית כבר בבית משפט השלום. כך נקבע – קביעה שבעובדה – כי "לא הוכחה טענת ההגנה כי המשטרה הציגה למתלוננת (וכן לבעלה) תמונות של הנאשם ושל חשודים נוספים טרם מסדר הזיהוי, אלא אך את התמונות המטושטשות ממצלמת האבטחה (ת/2א), בהן רואים אדם לבוש בגדים כהים וכובע לבן רץ במגרש החניה, ומכל מקום הן הוצגו למתלוננת לאחר מסדר הזיהוי בו השתתפה." כך גם נדחתה טענתו של המבקש כי, בין היתר, הסיבה לזיהויו במסדר "החי" היא שלבש בו את אותם הבגדים בהם נתפס (הם הבגדים שנחרתו בזכרונה של המתלוננת ובעלה). וזאת, לאור תמונותיו ממסדר הזיהוי, שהוכיחו כי לבש חולצה אחרת. הנה כי כן, על פי ממצאי העובדה של בית משפט השלום – ממצאים אותם בחן בית המשפט המחוזי וקבע כי אין כל עילה להתערבות בהם – לא נפל כל פגם במסדר הזיהוי שנערך למבקש.

יתר קביעותיו של בית משפט השלום מבוססות אף הן על ממצאי עובדה ומהימנות, ובצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערבות בממצאים אלו או במסקנה המרשיעה אליה הגיע בית משפט השלום. הנה כי כן, הבקשה איננה מעלה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי, ואין בה ממש גם לגופה. מטעמים אלו דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.