רע"פ 5167/13 יוסף גדיר נ. מדינת ישראל (רשות הטבע והגנים)

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום שבו יוחסה לו עבירה של החזקת חיית בר לפי סעיפים 8(א)(3) ו-14(א) לחוק להגנת חיית בר, התשט"ו-1955 (להלן: החוק ). לפי פרטי כתב האישום, ביום 24.2.2009 מצאו פקחי רשות הטבע והגנים ברכבו של המבקש קוצי דורבן רבים וכן מקל מוכתם בדם יבש של גירית. בית משפט השלום בקצרין (כב' השופט מ' נדל ) הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו. לאחר שמיעת טיעונים לעונש, גזר בית משפט השלום על המבקש קנס בסך של 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.

2.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים א' הלמן , א' קולה ו- י' בן-חמו ) קיבל באופן חלקי את ערעור המבקש על הרשעתו. ראשית, נקבע כי החזקת קוצי דורבן נכללת בגדרי האיסור הקבוע בסעיף 8(א)(3) לחוק שעניינו החזקת חיית בר, נוכח ההגדרה בחוק ל"חיית בר" כ"יונק, עוף, זוחל או דו-חיים, או כל חלק ממנו " [ההדגשה נוספה – ע' פ']. בצד האמור, המבקש זוכה מהרשעתו ביחס להחזקת מקל מוכתם בדם יבש של גירית. חרף הזיכוי החלקי, לא מצא בית המשפט המחוזי לשנות מהעונש שהוטל על המבקש בערכאה הדיונית, מכיוון שמצא כי מדובר בעונש מתון ביותר.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי פרשנות תכליתית של החוק להגנת חיית הבר צריכה להביא למסקנה כי החזקת קוצי דורבן אינה בגדר עבירה פלילית. טענתו של המבקש היא כי קוצי הדורבן מתנתקים באופן טבעי מגופו, ולכן אין לראות בהם משום "חלק" מהחיה שהחזקתו אסורה. תכלית החוק, כך לשיטת המבקש, היא להגן על כל החלקים החיוניים להמשך קיומה הפיזי של חיית הבר ולא על חלקים שאינם חיוניים, כדוגמת שיער או קוצים. לשיטת המבקש, הפרשנות שבה נקטו הערכאות הקודמות היא מרחיבה יתר על המידה, אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון החוקיות, ועלולה לתפוס ברשתה גם מצבים תמימים של איסוף קוצי דורבן בשדה לאחר שנשרו באופן טבעי מגופו.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה ובמקרים חריגים בהם עולה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים המתדיינים. על אף שעניינו של המבקש מעלה לכאורה שאלה כללית בדבר פרשנות החוק, לא מצאתי כי שאלה זו מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בנסיבות המקרה. גם אם ניתן לקרוא את פסיקת הערכאות הקודמות באופן שמרחיב את גדרי העבירה כנטען על-ידי המבקש, הרי שעניינו ממילא אינו נופל בגדרם של המקרים "התמימים" של החזקת קוצי דורבן. כפי שציין בית המשפט המחוזי, אין מדובר במצב שבו אדם מוצא באופן "תמים" קוץ של דורבן בטיול בחיק הטבע, שכן ברכבו של המבקש נמצאו קוצי דורבן רבים, יחד עם סכינים, נבוטים ופנסים שעליהם כתמי דם. המבקש שלל כל ידיעה כל קיומם של קוצי דורבן ברכב, אך גרסה זו נמצאה כבלתי מהימנה על-ידי בית משפט השלום. בנוסף, בית משפט השלום סבר כי ניתן להתייחס לקוצי הדורבן שנמצאו ברכבו של המבקש – יחד עם הכלים הנוספים המוכתמים בדם – כחלק ממכלול ראיות נסיבתיות שיש בו כדי להביא להרשעתו בעבירה של החזקת חיית בר. כלומר, גם אם נניח כי אין בהחזקת קוצי דורבן כשלעצמה משום עבירה פלילית (ואיני קובע מסמרות בשאלה זו), הרי שבעניינו של המבקש ממילא ניתן היה ללמוד ממכלול הראיות הנסיבתיות כי יש בסיס להרשעת המבקש בעבירה של החזקת חיית בר.

הבקשה נדחית אפוא.