פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
5170/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוטי אבוטבול
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בירושלים
מיום 31.5.09 בע"פ 2851/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' צבן,ח' בן-עמי
ור' כרמל
בשם המבקש:
עו"ד צח נצר
בשם המשיבה:
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום (פ 2605/07), המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 28.9.2004 נתפסו ברשות המבקש ואדם נוסף שהיה עמו ברכב סמים מסוכנים שנמסרו להם מאדם שלישי, הכוללים 150 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA .
ביום 19.2.2008 הרשיע בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ ) את המבקש על יסוד הודאתו בעבירה שיוחסה לו.
בטרם מתן גזר הדין הוגש לבית משפט השלום ביום 17.9.2008 תסקיר מטעם שירות המבחן. בתסקיר ציין שירות המבחן כי המבקש ניהל במשך שנים רבות "אורח חיים התמכרותי לסמים", וכי הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו ונמצא כיום בהליך גמילה.
ביום 9.11.2008 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של 12 חודשי מאסר בפועל; 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; וקנס בסך 5,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. כן הפעיל בית המשפט עונש של 8 חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש שירוצה כשחלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שסך הכול נקבע שהמבקש ירצה 18 חודשי מאסר בפועל.
על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2851/08) במסגרתו טען נגד חומרת העונש שהושת עליו.
בית המשפט
המחוזי (כבוד השופטים י' צבן , ח' בן-עמי ו- ר' כרמל ) קיבל ביום 31.5.2009 את הערעור במובן זה שהעמיד את רכיב המאסר בפועל שנגזר על המבקש על 9 חודשים, בחופך למאסר המותנה שהופעל, כך שסך הכול ירצה המבקש 9 חודשי מאסר; ואת רכיב המאסר על תנאי על 6 חודשים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הקל הקלה גדולה יותר בעונשו, לנוכח נסיבותיו האישיות והחשיבות שבשיקומו.
מנגד, טוענת המשיבה כי בקשתו של המבקש אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית היות וטענותיו עוסקות בחומרת העונש ותו לא. אף לגופו של ענין, טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להדחות היות והערכאות הקודמות התחשבו בנסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המבקש ואין נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בעונש.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. כבר נקבע בעבר, כי עבירות סמים מהסוג בו הורשע המבקש מחייבות הטלת מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח:
"בידי המערער נמצאה כמות גדולה של טבליות סם, שכל אחת מהן היא מנה בפני עצמה. מהודאת המערער לפי לא נועד הסכם לצריכה עצמת, מתבקשת המסקנה כי הוא נועד לסחר, ולמצער, להפצה ברבים. מכאן, שבפנינו נאשם נוסף שגמר אומר לפגוע באינטרס ציבורי עליון – מלחמה בנגע הסמים – משום הרווח הקל הצפוי לו מעיסוק בזוי זה. אכן, יש לציבור ענין רב בשיקומו של העבריין אולם לא נוכל להשלים עם כך שלשיקום זה יפנה העבריין רק בעקבות עבירה נוספת בה חטא, וכאשר חרב המשפט מונפת מעל צווארו. עבריין שבלבו, מפעמת כוונת-אמת להיגמל מהתמכרותו לסמים, טוב יעשה אם יקדים ויפנה לגורמי טיפול, ולא ימתין עד אשר ישוב ויחטא בפלילים. לפיכך, פסקנו וחזרנו ופסקנו, כי בעבירות בתחום זה יהיה לנסיבות האישיות משקל מועט, ודינם של העוסקים בסחר בסם הוא, ככלל – מאסר ממש" (ע"פ 7776/05 מדינת ישראל
נ' רז . (לא פורסם, 2.1.2006))
לאור האמור לעיל לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 22.6.2009, בענין עיכוב ביצוע העונש – מבוטלת.
המבקש יתייצב ביום
1.10.2009
בשעה 10:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים, לתחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י"ז באלול תשס"ט (6.9.2009).
ש ו פ ט