פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5179/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
גלבוע תדהר
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ובניה "לודים"
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי מרכז
בפתח-תקוה מיום 20.5.09 בעפ"א 832-12-08 שניתן על ידי כבוד השופטת נגה אהד
בשם המבקש:
עו"ד ראובן דינור
בשם המשיבה:
עו"ד אבי-טל שלומי
החלטה
המבקש וארבעה נוספים הועמדו לדין בבית משפט השלום ברמלה (עמ"ק 80760/04) בגין שתי עבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(2), 204(א), 156, 208, ו-253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ותקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967;
לפי הנטען בכתב האישום, בשני מקרים עשה המבקש שימוש במקרקעין בניגוד לייעודם וללא היתר – לשם אחסנת חבילות, משלוחים ומשרדים ולשם אחסנת צעצועים.
ביום 27.3.2007 הודיע בא כוחו של המבקש לבית המשפט כי הוא "מבקש להרשיע את הנאשמים". לפיכך הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופט ד' שהם ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וביום 4.11.2008 גזר עליו קנס בסך 30,000 ש"ח או 300 ימי מאסר תמורתו. כן הורה בית המשפט למבקש לחתום על התחייבות שלא לעבור עבירה דומה בסך 40,000 ש"ח למשך שנתיים.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"א 8372-12-08). בערעורו התמקד בטענה לפיה ההליך לא קיום כהלכתו, שכן הרשעתו נעשתה מבלי שיהיה נוכח בדיון, ומבלי שהוגשה בקשה לשפיטה בהעדרו. לטענתו, כלל לא ביקש להודות ואף לא ידע שהורשע.
ביום 20.5.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) את ערעורו של המבקש, בקבעו כי ייפוי כוחו של בא כוח המבקש בשעת הדיון יפה מפורשות את כוחו להופיע בהעדרו ולהגיש בקשה לשפיטה בהיעדרו. בית המשפט קבע כי משמצוי היה בידי בא כוחו של המבקש ייפוי כוח הרי שהמקרה נכנס לגדרי סעיף 128(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), ולא הייתה כל מניעה בקיום הדיון בהיעדר המבקש. אף לגופו של עניין קבע בית המשפט כי המבקש הודה למעשה במיוחס לו בכתב האישום, ולא ביקש לחזור בו מהודאתו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה שב המבקש וטוען כי בניגוד לדרישת סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי לא נשמר הכלל כי לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו. לטענת המבקש, כשל זה משקף עיוות דין שנגרם לו, ולפיכך יש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, בקשה אשר לטענתו העלה עוד בטרם נגזר דינו, בטענו בפני בית המשפט כי לא ידע כלל שהורשע.
מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, משאין היא מגלה עילה לקיום דיון "בגלגול שלישי". לגופו של עניין טוענת המשיבה כי לא נפל בעניינו של המבקש כל פגם דיוני המצדיק לאפשר לו לחזור בו מהודייתו בשלב זה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שאין הבקשה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית או מגלה כל עילה אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור, וכל עניינה הוא ביישומה של ההלכה הקיימת על נסיבות המקרה. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. כפי שקובע מפורשות סעיף 128(2) לחוק סדר הדין הפלילי, ניתן לדון אדם בפלילים אף בהיעדרו, באם הוא מבקש זאת ומיוצג על ידי עורך דין. בענייננו, בא כוחו של המבקש יופה על ידיו לטעון בשמו בבית המשפט אף בהיעדרו, ולבקש בשמו בקשה בהתאם. לפיכך, יש לראות את בקשת בא כוחו כי מרשו יורשע כבקשה השקולה לבקשה לדיון בהיעדר, ואין להטיל על בית המשפט חובה לוודא האומנם הסכים המבקש לדבר אשר יפה מפורשות את בא כוחו לעשותו. למען הזהירות אף אוסיף ואומר כי אין כל חשש כי נגרם למבקש כל עיוות דין, שכן אף בשעה שעמד בפני בית המשפט לאחר הרשעתו לא ביקש לחזור בו מן ההודאה ולא טען כי לא ביצע את המיוחס לו, אלא הביע את תדהמתו מן המצב אליו נקלע.
בנסיבות אלו אין כל מקום לבטל את הרשעת המבקש או לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, י"ד בחשון התש"ע (1.11.2009).
ש ו פ ט