רע"פ 519/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש לבית-משפט השלום בבאר-שבע נטען, כי המבקש הכה את אשתו (להלן: "המתלוננת") בפניה באמצעות כבל חשמל, בעט ברגליה וגרם לה חבלה של ממש. חודש לפני אירוע זה, כך נטען, תקף המבקש את המתלוננת בכך שזרק לעברה כוסות וצלחות שפגעו בה, אחז בחוזקה בזרועה וסובב אותה באופן שהותיר סימני חבלה, ואיים על חייה, וזאת מתוך כוונה להפחידה. בגין כל אלה, יוחסו לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, וכן היזק בזדון, לפי סעיפים

380, 379, 382(ב)(1), 192 ו-452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש, על יסוד הודאתו, וגזר לו תשעה חודשי מאסר ושמונה חודשי מאסר על תנאי. כמו כן, חויב המבקש בפיצוי המתלוננת בסכום של 2000 ש"ח ובקנס בסך 500 ש"ח.

2.

המבקש ערער על חומרת העונש שהושת עליו בפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, וטען כי בית-משפט השלום לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, לכך שהוא אדם נורמטיבי אשר הודה באישומים בהזדמנות הראשונה שניתנה, ולתקופה הארוכה – שלוש וחצי שנים -

בה שהה במעצר בית מלא. לבסוף, הלין המבקש על כך שלא שולב בקבוצה הטיפולית עליה המליץ שירות המבחן.

בית-משפט המחוזי קבע כי המבקש חזר ודחה כל ניסיון לשקמו, בכך שלא התייצב בדיונים שנקבעו בעניינו בבית-המשפט, לא הופיע לפגישות שנקבעו עם הממונה על עבודות שירות, ולא גילה מוטיבציה רבה לטיפול. יחד עם זאת, לאור העובדה שלמבקש אין עבר פלילי, בחר בית-משפט המחוזי לקצר את תקופת המאסר והעמידה על שישה חודשים, יתר רכיבי גזר-הדין נותרו על כנם.

3.

המבקש אינו משלים אף עם תוצאה זו, ועותר להביא את עניינו בפני ערכאה שלישית. במסגרת בקשתו שב הוא ומעלה את אותן הטענות ששימשו אותו בערעורו בפני בית משפט קמא. מעבר לכך, מציין הוא כי שגה בית-משפט קמא בכך שלא הורה על הגשת תסקיר עדכני מטעם שירות המבחן בטרם נתן את פסק-דינו, ובכך שלא התייחס לשיפור במצבו הבריאותי - שיפור המאפשר לו כיום לבצע עבודות שירות.

4.

דין בקשה זו - שאינה מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מגדר עניינם של הצדדים המתדיינים - להידחות. יתרה מכך, הכלל הוא כי השגות המכוונות כנגד העונש אינן מהוות עילה לקבלת רשות ערעור, ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, עניינו של המבקש אינו נמנה עליהם (ראו רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646). אף לגוף העניין לא מצאתי כי עונשו של המבקש מבטא פן כלשהו של חומרה. המבקש חטא בעבירות אלימות ולא אלימות סתם – כי אם כלפי בת זוגו. מעשים אלה ראויים לתגובה עונשית כואבת, אשר מטרתה לעקור מן השורש תופעה קשה זו.

אשר על כן,

הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.