רע"פ 5202/05 דידי אבידר נ. מדינת ישראל

בפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71088/04 ביום 7.3.05, לפיו נדחה ערעור המבקש על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בת.פ. 8134/99.

המבקש הואשם בכך, שביום 17.6.99, עת שירת כשוטר במרחב ירקון, עצר יחד עם שוטרת נוספת שהייתה עמו את המתלונן והובילו למרחב ירקון בתל-אביב. בעת שהיה המתלונן בחדר במרחב, אזוק, הוא פנה אל השוטרת בדברים. בתגובה לכך, סטר המבקש למתלונן בפניו תשע סטירות. כתוצאה מכך נגרם למתלונן חירור בעור התוף שבאוזן.

בבית-משפט השלום כפר המבקש במיוחס לו, ולאחר שמיעת עדויות זוכה מחמת הספק מעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), אך הורשע בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, וזאת בנימוק שלא נשללה ברמת וודאות מספקת האפשרות, כי החבלה באוזנו של המתלונן נגרמה במקום או באופן אחר ביום האירוע. עם זאת, בית-המשפט הרשיע את המבקש בתקיפה סתם, כאמור.

ביום 14.4.04 הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש, ונשמעו טיעוני הצדדים לעונש. בסופו של יום נגזרו על המבקש ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים מיום שחרורו שלא יעבור על העבירה בה הורשע וכל עבירה מסוג פשע, וכן התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירה כאמור. בגזר דינו ציין בית-המשפט כי מתסקיר שירות-המבחן עולה, כי לא מדובר במעידתו הראשונה של המבקש, למרות שלא הורשע בעבר. עוד, עולה מהתסקיר כי לא הומלץ על אי-הרשעה מן הטעם שהמבקש התקשה לקחת אחריות על מעשיו.

המבקש הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וריצוי העונש עוכב עד לאחר הכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ז' המר, י' שנלר ו-י' שיצר) שמע את ערעורו של המבקש ואף הזמין תסקיר מבחן נוסף בעניינו. בתסקיר זה עומעמה ההמלצה בעניין ההרשעה והשאלה הותרה לשיקול-דעתו של בית-המשפט. בית-המשפט החליט שלא לקבל את הערעור.

על פסק-דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

בבקשתו טוען המבקש, כי טעה בית-המשפט המחוזי בהחלטתו שלא לאמץ את המלצת שירות-המבחן לענישה חינוכית בעניינו. עוד נטען, כי טעה בית-המשפט עת לא נתן משקל לחוות-הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם המבקש, לפיה הוא אינו אדם אלים. בנוסף נטען, כי אין כל אינטרס ציבורי בענישת המבקש בעבודות-שירות משחלף זמן רב מעת ביצוע העבירה. לבסוף טוען המבקש, כי יש מקום להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות, ביניהן העובדה, כי פוטר מן המשטרה עובר לאירוע, וקשיי הפרנסה אליהם נקלע, נסיבות אשר לטענתו מצדיקות התערבות בגלגול שלישי אף לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (להלן: הלכת חניון חיפה).

מנגד טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בגלגול שלישי, שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו לא, ומאחר ולהמלצתו הטיפולית של שירות-המבחן אין כל תוקף מחייב. למעלה מן הצורך נטען, כי מדובר בעונש ראוי המאזן בין האינטרסים השונים בעניין, ובמיוחד לאור העובדה כי המבקש היה מעורב באירוע אלימות קודם בו לא הורשע. בנסיבות אלה, נטען, פיטוריו של המבקש מן המשטרה אינם תחליף ענישה, אלא פועל יוצא מאי-התאמתו של המבקש לשירות, כפי שנתגלה בהליכים דנן. הטענות הנוספות, כגון חוות-הדעת הפסיכיאטרית, נדונו בבית-המשפט המחוזי ונדחו על-ידו. כמו-כן, התמשכות ההליכים בתיק נבעה מבחירת המבקש לנהל את הליכי המשפט ומן הקושי האובייקטיבי באיתור עדים ואין בכך כדי להצדיק אי-ענישה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הספציפי של בעלי הדין, ולפיכך, בהתאם להלכת חניון חיפה , אין הצדקה לבחינה של הבקשה בגלגול שלישי, ודי בזאת על-מנת לדחות את הבקשה.

אף לגופו של עניין, אין מקום לקבל את הבקשה. בחינת החומר שבפניי מלמדת כי המבקש השתמש בכוחו כנגד אדם אזוק, והגיב בצורה בלתי סבירה לאיום שחשב שמונח לפתחו. בנסיבות אלו, לאור תוצאת האירוע, הגם שלא הוכח, כי נבעה מהתנהגות המבקש נראה, כי מדובר בענישה מידתית והוגנת, אשר אין מקום להתערב בה. אמנם נסיבותיו של המבקש אינן קלות, אך אין בזאת כדי להצדיק יציאתו פטור בלא-כלום. מסקנתי זו שבה ומתחזקת לאור הממצא המופיע בתסקיר-המבחן, לפיו אין זה אירוע האלימות הראשון של המבקש. לאור האמור, אין מקום לקבל את הבקשה.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 31.5.05, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת בזה.

המבקש יתייצב ביום 1.8.05 לא יאוחר מהשעה 11:00 בבית-האבות משען שבחולון, לשם ריצוי יתרת עונשו.