רע"פ 5213/97 חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ נ. מדינת ישראל

1.המבקשת הואשמה בבית משפט השלום באשקלון בעבירה לפי סעיף 18 לפקודה למניעת זיהום מי ים; היא הודתה בעובדות אשר נטענו בכתב האישום - קרי, בהיותה אחראית למערכת "הגמישים הצפים" שבמקשר באשקלון, ושביום 3.7.94 נשפך שמן אל מי הים מן האתר, אך טענה להגנה לפי סעיף 21 לפקודה. בסעיף זה נקבע כי במשפט על עבירה לפי סעיף 18 תהא זו הגנה טובה אם יוכיח הנאשם כי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את הזרמת השמן לים.

במקרה דנן דובר במערכת צינורות ניידת המכונה "הגמישים הצפים" אשר משמשת להזרמת מוצרי דלק שונים. בטרם תועבר המערכת ממקשר אחד למשנהו יש לשטוף את הצינורות ולנקותם משאריות הדלק באמצעות הזרמת מי ים דרכם. כפי שנהגה בעבר, גם במקרה דנן לא אטמה המבקשת את קצה הצינור בעת עריכת פעולת השטיפה ובעת העברת המערכת ממתקן אחד למשנהו - וזאת בניגוד להמלצת היצרן. כתוצאה מכך נשפכו שאריות של שמן אל מי הים. המבקשת זוכתה מהעבירה שבה הואשמה, אך ערעורה של המדינה, שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נתקבל. לפני בקשת רשות לערער על פסק הדין.

2.המחלוקת העיקרית אשר נפלה בין בעלי הדין היא האם עומדת למבקשת טענת ההגנה המנויה בסעיף 21, נוכח העובדה שלא אטמה את פתח הצינור. המבקשת טענה לתחולת הוראת סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין על המקרה. סעיף זה קובע דלקמן:

"התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג".

טענת המבקשת היא כי יש מקו להחיל את הוראת סעיף 34 כב על המקרה דנן. כמו כן טוענת המבקשת כי המקרה מעורר שאלה משפטית נוספת והיא מהם "האמצעים הסבירים" שבהם יש לנקוט כדי לחסות תחת כנפי הגנת סעיף 21. לבסוף, מעוררת המבקשת גם שאלות שבעובדה.

דין הבקשה להידחות.

3.בשאלת החלתה של הוראת סעיף 34כב(ב) הנ"ל כתב בית המשפט המחוזי בפסק דינו:

"לו מבחינת העובדות היה ספק אם המשיבה סתמה את הצינור או לא סתמה אותו, היה ספק זה צריך לפעול לזכותה, בהתאם לפרשנות שניתנה לסעיף 34כב לחוק העונשין כדלעיל, אפילו שמדובר בטענת הגנה. אבל לאחר שבפועל לא היתה מחלוקת עובדתית והמשיבה הודתה בכך שלא סתמה את פתח הצינור, הרי שלא נקטה בכל האמצעים הסבירים כלשון הפקודה, ובענין זה אף לא נותר ספק לזכותה שכן, לאור מהות הענין והמלצות היצרן כפי שפורטו ועובדת תיקון הדבר לאחר המקרה הנוכחי, ברור שהמשיבה לא הקדישה לענין מחשבה מספקת ולא נקטה מבעוד מועד באמצעי סביר שהיתה צריכה לנקוט בו". (ההדגשות אינן במקור).

בית המשפט המחוזי קובע, אם כן, במפורש כי אין לו ספק בדבר שהמבקשת לא נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת הנזילה, ועל כן בדין קובע הוא, שאין מקום לקבל את טענותיה בנוגע להחלת הוראת סעיף 34כב לחוק העונשין.

4.המבקשת איננה מעוררת בבקשתה כל שאלה אשר מצדיקה התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי. מספק דינו של בית המשפט קמא עולה בבירור כי לא נותר ספק באשר לכך שהמבקשת לא נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת הנזילה. לפיכך, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להחיל את הוראת סעיף 34כב על המקרה, ואינני רואה מקום להתערבות ערכאה שלישית בקביעה זו, והוא - מבלי לנקוט עמדה בשאלה אם הוראת סעיף 34כב יכלה לחול בעקרון גם על נסיבות המקרה הנוכחי.

כאמור, הבקשה נדחית.