רע"פ 5214/08 טל בן אהרון נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בפתח תקווה כתב אישום מתוקן (ת"פ 2848/05), המייחס לו עבירה סיוע להחזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא ו-31 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973; ועבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 25.2.05 החזיק אדם שזהותו אינה ידועה למשיבה, בשטח פתוח ברחוב חבקוק בפתח תקווה, סם מסוג קנאבוס במשקל של 52.882 ק"ג . הסם הוחזק בתוך חמישה שקי יוטה בצבע לבן, והוסתר בתוך שיחים שנמצאו במקום. המבקש ואדם נוסף (להלן: נאשם 1 ), עזרו לאחר להחזיק את הסם כאמור. בהמשך סייעו המבקש ונאשם 1 לאחר להכניס שלושה מהשקים למונית סקודה בה נהג המבקש. משראה נאשם 1 את השוטרים הוא צעק "משטרה תברחו", נאשם 1 והאחר ברחו בריצה מהמקום והמבקש נכנס למונית וניסה לעזוב את המקום, וזאת על מנת למנוע את מעצרם. לפי כתב האישום במעשיו אלו סייע המבקש לאחר, להחזיק, ללא היתר על פי דין, סם מסוכן מסוג קנאבוס. כן הפריע המבקש לשוטרים במילוי תפקידם, וזאת בכוונה להכשילם במילוי תפקידם.

המבקש והמשיבה הגיעו להסכמה כי עבירת הסיוע להחזקת סם המיוחסת למבקש מוגדרת במועד המפורט בכתב האישום בלבד. כמו כן הסכימו הצדדים כי המבקש לא היווה חלק מניהול קשר מוקדם בעניין הסם אלא נקלע לסיטואציה, במסגרתה שיתף פעולה, וכי הסיוע מצדו של המבקש בא לידי ביטוי בכך שפתח את תא המטען של המונית בעבור האחרים ואפשר להם להעמיס את השקים לתוכו.

ביום 25.12.06 הרשיע בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת ד' עטר) את המבקש על יסוד הודאתו בעבירה שיוחסה לו.

בטרם מתן גזר הדין הוגש לבית משפט השלום ביום 26.2.07 תסקיר מטעם שירות המבחן. בתסקיר ציין שירות המבחן כי המבקש לוקח אחריות על התנהגותו ומבטא חרטה כנה. שירת המבחן המליץ, לאור הבעת החרטה מצד המבקש, העדר עבר פלילי, והפגיעה האפשרית בתחום עיסוקו בעתיד, לשקול בחיוב את ביטול הרשעתו של המבקש, ולהטיל עליו שירות למען הציבור.

ביום 10.6.07 גזר בית המשפט השלום על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירת סמים מסוג פשע; 5 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירת סמים מסוג עוון; כמו כן הוטל על המבקש קנס בסך של 4,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט החליט לא לקבל את המלצת שירות המבחן לביטול הרשעתו של המבקש. בין השיקולים אשר נשקלו לחובת המבקש בגזר הדין נמנים מהות העבירה בה הורשע המבקש ונסיבותיה, וכן את העונש שהוטל על נאשם 1, תוך התחשבות בשיקולים המחויבים לקולא בעניינו של המבקש. בית המשפט ציין כי הביא בחשבון במסגרת השיקולים לעונש את התסקיר החיובי שהוגש לו בעניינו של המבקש, אולם קבע כי במקרה זה יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבהותרת הקלון הפלילי על כנו, על פני אינטרס השיקום של המבקש.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. הערעור הופנה הן כנגד הרשעתו של המבקש, והן כנגד חומרת העונש שהוטל עליו. במהלך הדיון בערעור חזר בו המבקש מערעורו על ההרשעה וצמצם אותו אך ורק לענין הענישה. לטענת המבקש היה על בית משפט השלום לקבל את המלצת שירות המבחן ולבטל את הרשעתו, ובכל מקרה ראוי היה כי בית המשפט לא יטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל.

ביום 17.3.08 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים מ' פינקלשטיין , ו א' יעקב ) ומבלי להביע דעה בענין גורל הערעור להפנות את המבקש לממונה על עבודות השירות, כדי שיחווה את דעתו בדבר ריצוי עונש מאסר של שישה חודשים בעבודות שירות, מקום ומועד תחילת ביצוען. ביום 21.5.08 חל שינוי בהרכב השופטים וזאת בהסכמת הצדדים, ובאותו יום החליט בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים ז' כספי, ו-ב' ארנון) לקבל את הערעור במובן זה שבמקום 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל גזר על המבקש 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט המחוזי ציין כי בית משפט השלום שקל כראוי את כל הנימוקים לחומרא ולקולא הקשורים הן בעבירה והן במבקש. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי יש באמור בתסקיר המבחן כדי לגרום להקלה מסוימת בעונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הקל הקלה גדולה יותר בעונשו, וכי העונש שהוטל עליו אינו פרופורציונאלי לחומרת העבירה שבה הורשע. עוד טוען המבקש כי אישיותו ונסיבותיו האישיות, מאפשרים לראות במקרהו אחד מאותם מקרים המצדיק מתן רשות ערעור. לבסוף טוען המבקש כי יש ליתן משקל לשליחתו אל הממונה על עבודות השירות על ידי המותב הראשון שדן בערעורו.

מנגד, טוענת באת כוח המשיבה כי בקשתו של המבקש אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית היות וטענותיו עוסקות בחומרת העונש ותו לא. אף לגופו של עניין, טוענת באת כוח המשיבה, כי דין הבקשה להדחות היות והערכאות הקודמות התחשבו בנסיבות המקרה, המלצת שירות המבחן, ונסיבותיו האישיות של המבקש ואין נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בעונש.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. אומנם מעורבותו של המבקש בהעברת הסם לא הייתה גדולה,

אולם בפעולותיו שימש המבקש שרשרת ברשת הפצת הסם. לעניין הסיוע לסחר בסמים קבע בית משפט זה ברע"פ 11609/04 מותנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.04) כי:

"דבר אחרון: נזכיר ונזכור כי המבקש הורשע בסיוע להספקת סם וסיוע להחזקת סם. גם אם היה לא יותר מאשר זנב לאריות, הרי שבסיוע אותו הגיש לסוחרי הסמים שימש המבקש - ביודעין - חוליה חיונית בשרשרת הפצת הסם. מספקי הסמים, מפיציהם וכל המסייעים להם אנשים מסוכנים הם לסביבה ולקהילה, וכבר בע"פ 284/79 מדינת ישראל נ' רוימי ואח' , פ"ד לד(3) 527, 529, ציין בית-המשפט כי "אלמלא המפיצים את הסם לקהל הצרכנים לא היו סיטונאי הסם יכולים לעסוק במלאכתם הבזויה". כך הוחמרה הענישה לא רק של מפיצי הסם, אלא גם של הסייענים והבלדרים המאפשרים את ביצוע העבירות".

לאור האמור לעיל לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

המבקש יתייצב ביום 10.8.08 לא יאוחר משעה 9:00 בבית המשפט המחוזי מרכז, לשם תחילת ריצוי עונשו.