רע"פ 5219/08 עזאת אל ג'רושי נ. מדינת ישראל

1.

בחודש דצמבר 2000 הרשיע בית-המשפט לתעבורה ברמלה את המבקש, בהיעדרו, בעבירות שונות, ובעקבות כך הוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך ארבעה חודשים. תוקף רישיונו של המבקש פקע בשנת 1997, ורק בחודש מאי 2005 הוא חידש אותו. בחודש מרץ 2008 נעצר המבקש לביקורת על-ידי שוטר, ונאמר לו כי עומד נגדו עונש פסילה בן ארבעה חודשים. בעקבות כך נתפס רישיונו ונשלח להפקדה בבית-המשפט לתעבורה ברמלה. המבקש עתר בפני בית-המשפט לחשב את תקופת הפסילה מיום גזר-הדין (7.12.2000), וטען כי משעה שמשרד הרישוי ניפק לו רישיון חדש בשנת 2005, ולא טרח לומר לו כי עומד נגדו עונש פסילה, שוב אין מקום להפעיל את אותו עונש. בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע כי מניינה של תקופת הפסילה יתחיל ביום 6.5.2008.

2.

בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, שב המבקש וטען כי משהסכימה רשות הרישוי לחדש את רישיונו, עומדת לו הגנה מן הצדק, לפיה לא יתאפשר לגוף מנהלי אחר לאכוף את הפסילה שהושתה עליו. בדחותו את הערעור הפנה בית-משפט קמא לסעיף 66 לפקודת התעבורה, הנותן מענה למקרה זה. על פי סעיף זה, בעת הגשת בקשה לקבלת רישיון או חידושו, מוטלת על שכמו של המבקש החובה להודיע לרשות הרישוי על פסילה שהושתה עליו, ומי שאינו נוהג כך, מבצע עבירה.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו הטענות אשר שימשו אותו בערכאות דלמטה, היינו, כי ייגרם לו עיוות דין אם יילקח ממנו רישיונו על-ידי אחת מרשויות המדינה, לאחר שהוא ניתן לו על-ידי רשות אחרת.

4.

אין בידי להיעתר למבקש. לסוגיה אותה הוא מבקש להניח על שולחנו של בית משפט זה,

ניתן מענה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מענה התואם את דבר המחוקק ומתבקש מתכלית החקיקה. בנסיבות אלו אין מקום לקיומו של ערעור בפני ערכאה נוספת, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית.