רע"פ 5226/21פלוני נ. עו"ד אהרון זרצקי- מנהל עזבון המנוחים יעקב ושרה מזר

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים א'

דראל, א' אברבנאל

ו- ח' זנדברג ) בע"פ 66583-12-20, מיום 30.6.2021, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (סגן הנשיא נ' פלקס ) בת"א 54037-12-17, מיום 21.12.2020.

2.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, התקיימו בין המבקשת לבין יתר יורשיהם של המנוחים יעקב ושרה מזרחי ז"ל (הם המשיבים 2–5), הליכים בדבר חלוקת עזבון, במסגרתם מונה המשיב 1 כמנהל עיזבון (להלן: מנהל העיזבון ).

במהלך ההתדיינות, הושגה הסכמה בין היורשים, לפיה יחולקו ביניהם שלושה נכסי מקרקעין אשר היו חלק מהעיזבון. בין היתר הוסכם כי המשיב 2 יקבל זכויות בכס שברחוב ניסים בכר בירושלים (להלן: הנכס ). בהמשך לדברים האמורים, ביום 24.10.2016, ובהתאם לפסק הדין שניתן בתאריך 15.3.2016 על דרך הפשרה, שילם המשיב 2 למבקשת סכום של 1,400,000 ש"ח.

העברת הנכס על שם המשיב 2 לא התאפשרה בשל היעדרם של אישורי תשלומי מיסים לצורך רישום. על כן, ביום 24.12.2018, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשת מנהל העיזבון, והורה למבקשת להעביר לידי מנהל העיזבון בתוך 30 ימים, אישור מס שבח וכן אישור מטעם הרשות המקומית (להלן: ההחלטה ).

3.

לאחר שהמבקשת לא מילאה אחר ההחלטה, פנה מנהל העיזבון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן: הפקודה ), כדי לאכוף את ההחלטה על המבקשת.

בהחלטה מיום 16.12.2019 בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה והשית על המבקשת קנס יומי בסך 250 ש"ח, ככל שלא תמציא את האישורים עד ליום 22.12.2019. בתוך כך נדחו טענות המבקשת אודות מחלוקות שנתגלעו בינה לבין רשויות המס, שכן אין בהן הסבר מדוע לא המציאה את האישורים הנדרשים, וכי ממילא המצאת האישורים לא תגרע מזכותה לעמוד על השגותיה באשר לחיובי מס השבח.

4.

משלא שעתה להוראת בית המשפט לענייני משפחה, הוחלט ביום 6.8.2020, לבקשת מנהל העיזבון, כי המבקשת תאסר למשך 21 יום. אולם, מאחר שההחלטה ניתנה שלא בפני המבקשת, ביטל בית המשפט לענייני משפחה את החלטתו וקיים דיון במעמד הצדדים בתאריך 18.11.2020.

בהחלטתו מיום 21.12.2020 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי מקום בו המבקשת טרם צייתה להחלטה שיפוטית, חרף החלטה קודמת שניתנה בעניינה לפי הפקודה, בהיעדר טעם המצדיק את מחדלה, ולאור הוראות הפקודה ותכליותיה – יש להורות על מאסרהּ מפאת ביזיון בית משפט למשך 21 יום, אלא אם תקיים את ההחלטה קודם לחלוף מלוא תקופת מאסרה. לצד זאת, ביטל בית המשפט לענייני משפחה את הקנס היומי שהוטל על המבקשת.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת. בתוך כך נקבע כי טענות המבקשת התוקפות את ההחלטה המורה לה להמציא את האישורים הנדרשים, וההחלטה הכופה על המבקשת קנס כספי יומי – אינן נתונות לערעור כעת משעה שהמבקשת לא השיגה עליה.

עוד הפנה בית המשפט המחוזי לסעיף 6(1) לפקודה ולדרכי אכיפה חלופיות של צווים שיפוטיים. נקבע כי במקרה דנן, המבקשת נדרשה להמציא אישורים – ולא חויבה בחיוב כספי – ומשכך, אין מסלול אכיפה אחר המצדיק הימנעות מהחלת הוראות הפקודה.

לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי הואיל וההחלטה לאסור את המבקשת אינה ההחלטה הראשונה בבקשות לפי פקודה ביזיון בית משפט, וכי ההחלטה לאסור אותה ניתנה בחלוף כשנה מההחלטה שבה השית בית המשפט המחוזי קנס יומי על המבקשת – הופעלו דרכי האכיפה לפי הפקודה באופן הדרגתי ומידתי בנסיבות העניין.

בשולי הדברים הוער כי לנוכח מצבה הרפואי והנפשי של המבקשת, ניתנת לה שהות נוספת כדי לקיים את ההחלטה ולהימנע ממאסר.

6.

מכאן הבקשה לרשות ערעור, וכן בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.

במסגרת הבקשה לרשות ערעור משיגה המבקשת על הפסיקתא שניתן בעקבות פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 15.3.2016; וכן על ההחלטה מיום 24.12.2018, בגדרה נדרשה להמציא את האישורים האמורים. בהקשר אחרון זה, ציינה המבקשת, כי מנהל העיזבון הוא אשר נדרש לטפל בסוגיית מיסוי המקרקעין; וכי סכסוך בין המבקשת לבין רשויות מיסוי המקרקעין תלוי ועומד להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור שהגישה המבקשת.

עוד נטען כי המשיב 2 הוא אשר נדרש להמציא את אישור הרשות המקומית, וכי אישור זה אף נמצא בידי המשיב 2 הלכה למעשה; וכי הואיל והמצאת האישור מטעם העירייה כרוך בתשלום היטל ההשבחה, שגה בית המשפט המחוזי עת הורה על אכיפת פסק הדין באמצעות הפקודה ולא פנה לערוצי אכיפה חלופיים.

7.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים בהם קיים חשש כי נגרם למבקש עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני (רע"פ 827/21 אבו מוך נ' עמותת חסידי חוסני אלקואסמי (23.2.2021)).

הבקשה שלפניי אינה נמנית עם מקרים חריגים אלה, ודי בכך כדי לדחותה.

8.

זאת ועוד, עיקר טענות המבקשת נוגעות להשגותיה על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה שניתן על דרך הפשרה בשאלת חלוקת העיזבון, כמו גם על החלטתו מיום 24.12.2018 בגדרה הורה למבקשת להמציא שני אישורים לצורך העברת הנכס. המבקשת נמנעה להשיג על החלטות אלו בערכאת הערעור; וממילא, אין הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה בעניין בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט האכסניה המתאימה לדון בטענות אלו (רע"פ 6609/15 סלומון נ' רפאלי (6.1.2016); רע"פ 2412/02 עו"ד עין-דור נ' כרמי (1.4.2003)).

המשיבה נמנעת מהמצאת האישורים מזה קרוב לשלוש שנים, מבלי שהביאה טעם מוצדק להימנעות זו, תוך הפגנת זילות כלפי הצווים השיפוטיים שהוצאו בעניינה, אף לאחר שבית משפט לענייני משפחה התריע בפניה כי אי-קיום הצו השיפוטי עשוי לגרור צעדים לפי פקודת ביזיון בית משפט שעה שהטיל עליה קנס יומי בגין ההפרה. בנסיבות אלו, איני סבור כי נגרם למבקשת עיוות דין.

אף לא מצאתי כל ממש בטענתה כי ניתן היה לאכוף את קיום הצו השיפוטי בדרכים חלופיות. זאת בשים לב לחלוף הזמן מאז ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי וחומרת התנהלות המבקשת. כמו כן, ככלל הליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט נועדו בין היתר לצווים הדורשים שיתוף פעולה אישי מצד החייב, וכזה הוא המקרה דנן (רע"פ 4081/14 אבדר נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (19.6.2014)).

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.

הרבה לפנים משורת הדין, ועל אף הימנעות המבקשת מקיום הצווים השיפוטיים שניתנו בעניינה מזה כשלוש שנים, תינתן לה ארכה נוספת להתייצב לתחילת ריצוי עונשה. המבקשת תתייצב אפוא לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליה בתאריך 30.9.2021.

מוטב יהיה אם המבקשת תמלא עד אז אחר ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינה, תמציא את האישורים הנדרשים כאמור בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 24.12.2018, ותימנע בדרך זו מעונש המאסר.