רע"פ 5235/09 אחמד גאזל נעימה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, שלטענתו הוא מנהל מזה עשרות שנים עסק של מחסן גרוטאות, הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של הפעלת עסק ללא רישיון, ובעקבות כך דן אותו בית-המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, בחודש יוני 2005, לקנס בסך 500 ש"ח, וכן ניתן צו להפסקת העיסוק שביצועו נדחה ליום 31.3.06. בהמשך עשה המבקש מאמצים לקבל רישיון לעסקו, אולם הוא נתקל בהתנגדות של גורמי התכנון, ובעיקר של משטרת ישראל שטענה כי באותו מקום מתנהלת פעילות עבריינית. מאז ניתן הצו בדבר הפסקת העיסוק, עוכב ביצועו מספר פעמים, ולאחרונה עד ליום 14.6.09. בקשה נוספת שהגיש המבקש לביטול הצו או לעיכוב ביצעו, נדחתה מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים.

2.

את השגותיו כנגד החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים, ובעיקר על כך שהיא ניתנה מבלי לשמוע את המבקש, הוא הביא בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. ערעור זה נדחה, תוך שבית המשפט קובע כי "דיון במעמד הצדדים בבקשת עיכוב ביצוע מתבקש בשעה שיש לברר טענות עובדתיות, בעיקר באשר לשינוי נסיבות שחל מאז שהוצא הצו שעיכובו מתבקש" (עמ' 3 לפסק-הדין). בית המשפט מצא כי בעניינו של המבקש לא חל שינוי במסכת העובדתית מאז ניתן צו הפסקת העיסוק, ועל כן לא היה צורך בקיום דיון במעמד הצדדים.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הואיל ולהשקפתו פסק דין זה שגוי מעיקרו, ולכך לא אוכל להיעתר. כידוע, קיומו של ערעור שני נועד ללבן סוגיות משפטיות להן עשויה להיות השלכה על ציבור מתדיינים גדול (ר"ע 103/82 חני ון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)) . הבקשה שבפני אינה נמנית על אלה. אכן, החוק מורה כי באין הוראה אחרת לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו (סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , תשמ"ב-1982) , ובית-משפט השלום שגה כאשר דחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע צו הפסקת העיסוק מבלי שקיים דיון במעמד הצדדים. אולם פגם זה נרפא כאשר למבקש ניתנה הזדמנות לשטוח את כל השגותיו בפני בית המשפט המחוזי, שהיה מוסמך מכוח סעיף 213(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ליתן כל החלטה שבית המשפט לעניינים מקומיים היה מוסמך לתתה. אולם, בידי המבקש לא היתה עילה לקבלתו של סעד, גם לא עיכוב ביצועו של צו הפסקת העבודה, מן הטעם הפשוט שעל אף הארכות הרבות שניתנו לו, הוא לא הצליח לקבל רישיון עסק, ומכאן המסקנה שבקשתו עתה כמוה כבקשה להוסיף ולעבור על החוק תחת חסותו של בית המשפט. תוצאה זו היא כמובן בלתי מתקבלת על הדעת, ועל כן לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטותיהן של ערכאות קמא המצדיק ליבון עניינו של המבקש בפני בית משפט זה.

אי-לכך, הבקשה נדחית.