פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
5268/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
סלאח עבידאת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בירושלים
מיום 10.6.09 בע"פ 4194/09 שניתן על ידי כבוד השופטים: צ' סגל
– סג"נ, מ' דרורי וי' נועם
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
המבקש הורשע ביום 17.1.2008 על ידי בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' רומנוב ) בת"פ 3184/06, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של תקיפה, איומים וכליאת שווא כלפי המתלוננת, היא אשתו דאז. ביום 19.1.2009 נגזרו עליו שישה חודשים ויום של מאסר בפועל; ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור על עבירת אלימות כלפי בן משפחה, לרבות עבירה של איומים.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 4194/09). ביום 10.6.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא צ' סגל , והשופטים מ' דרורי ו- י' נועם ) את הערעור, תוך שמצא כי עונשו של המבקש אינו חורג מרף הענישה המקובל בנסיבות העניין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי הוא מתנצל על מעשיו כלפי המתלוננת, כעת גרושתו, והוא מבקש מבית המשפט להתחשב בכך שהוא כיום נשוי מחדש באושר, ואב לתינוקת בת שנה.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות ואינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). יתרה מכן, טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בעת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 24.3.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות החמורות אותן ביצע המבקש כלפי אשתו. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להדחות. מעבר לנדרש אוסיף כי על אף שהמבקש התנצל בבקשתו על מעשיו, טרח לציין כי המתלוננת מיררה את חייו בצורות שונות, כגון שהעיזה לצאת את ביתם ללא רשותו, כך שמסופקני אם אכן הפנים את הפסול במעשיו.
אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ג' בתמוז
התשס"ט (25.6.2009).
ש ו פ ט