החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 5301/06 נאדר סאלח נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · התפרצות לדירת מגוריםבקשת רשות ערעור שנייה על גזר דין ועל פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על הרשעה בהתפרצות לדירת מגורים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשת רשות ערעור שנייה על הרשעה בהתפרצות לדירת מגורים ועל עונש של 18 חודשי מאסר בפועל נדחתה. בית המשפט קבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, וכי טענות לחומרת העונש אינן מקימות עילה אלא בסטייה ניכרת ממדיניות הענישה. נקבע גם כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות בדבר זיהוי המבקש.

העובדות

המבקש הורשע בהתפרצות לדירת שכנו בשעת לילה מאוחרת בכוונה לבצע גניבה. הבעלים ובנותיו הבחינו בו והוא נמלט דרך החלון. בית משפט השלום גזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל בצירוף הפעלת מאסר על תנאי, וערכאת הערעור דחתה את הערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתיר ערעור שני בבקשת רשות ערעור שאינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית?
  2. 2.האם יש עילה להתערבות בחומרת העונש שאינו חורג ממתחם הענישה המקובל?
  3. 3.האם יש מקום להתערב בקביעות עובדתיות בדבר זיהוי הנאשם בזירת העבירה?

הלכות

  1. 1

    רשות ערעור שנייה אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.

    ״הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענות בדבר חומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה.

    ״טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • התפרצות לדירת מגורים
  • כוונה לבצע גניבה
  • רשות ערעור שני
  • גלגול שלישי
  • חומרת העונש
  • סטייה ניכרת ממדיניות הענישה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

5301/06

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

נאדר סאלח

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דין של

בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 30200/06 מיום 25.5.06, שניתן על-ידי כבוד

השופטים ע' חבש, י' צבן ו-י' נועם

בשם המבקש: בעצמו

החלטה

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בירושלים (ת.פ 4234/05) בגין עבירה של התפרצות לדירת מגורים (להלן: הדירה) בכוונה לבצע גניבה או פשע, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 20.9.05 בשעה 04:00 לפנות בוקר, התפרץ המבקש לדירתו של שכנו ג'מאל עליאן, בכוונה לבצע גניבה. בעת היות המבקש בדירה הבחינו בו הבעלים של הדירה ושתי בנותיו ואז קפץ המבקש מהחלון ונמלט מהמקום.

בתאריך 26.2.06 הרשיע בית-משפט השלום בירושלים (כבוד הנשיא א' כהן) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ובתאריך 26.3.06 גזר עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים וכן הפעיל עונש מאסר על-תנאי למשך 8 חודשים, אשר היה תלוי כנגד המבקש, באופן ששישה חודשים ירוצו במצטבר וחודשיים בחופף, כך שבסך הכול על המבקש לרצות עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. כן נגזר על המבקש עונש של מאסר על-תנאי למשך 9 חודשים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור בתקופה של שנתיים מיום שחרורו עבירה כלשהי כנגד רכוש לפי האמור בפרק יא' סימנים א', ג' ו-ד לחוק העונשין.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ע' חבש, י' צבן ו-י' נועם) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב באף לא באחד ממרכיבי פסק-הדין של בית-משפט השלום. בעשותו כן ציין בית-משפט המחוזי, כי הרשעת המבקש נסמכת על עובדות מוצקות, תוך מתן אמון בעדי התביעה ודחיית גרסתו של המבקש. באשר לעונש, הרי שנפסק, כי בית-משפט השלום שקל נכונה את השיקולים הנחוצים ואין כל מקום להתערב בהם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי באזור הדירה נמצא כובע, אשר עליו נמצאו טביעות אצבע שהן אינן של המבקש וכי על אדן החלון נמצאו טביעות אצבע, שאף הן, אינן של המבקש. מכאן, מבקש המבקש, כי תתקבל המסקנה, כי לא הוא ביצע את העבירה המיוחסת לו. המבקש גם טוען כנגד חומרת העונש.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בבית-משפט השלום הוכח באופן ברור, כי המבקש שהה בזמן המיוחס לו בדירה וזאת על-פי עדותן של שתי בנותיו של ג'מאל עליאן, אשר זיהו את המבקש בוודאות. יתרה מכך, יוסף עליאן, אחיו של ג'מאל עליאן המתגורר באותו בניין, מסר הודעה במשטרה שהוגשה כראיה אשר לפיה ראה, כי המבקש התפרץ לדירה בשעה 04:15 לערך ומראשו נפל כובע בצבע ירוק. לא מצאתי מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלה ודין הבקשה להידחות.

אשר-על-כן, בקשה רשות הערעור נדחית.

ניתנה היום, כ"ט באב תשס"ו

(23.8.06).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

הלכות

  1. 1רשות ערעור שנייה אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.
  2. 2טענות בדבר חומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה.