רע"פ 5337/08 אברהם אהרון נ. מדינת ישראל

המבקשים הועמדו לדין בבית משפט השלום בכפר-סבא (פ 3305/05) בגין עבירה של הסגת גבול פלילית, לפי סעיפים 29 ו-447א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 29, 379 ו-382(א) לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 20.10.2003 בשעה 16:45 או בסמוך לכך, שהה לביא פז (להלן: המתלונן ) במטעי אבוקדו באזור מחלף הדרים שבשרון במסגרת עבודתו כקבלן המקום. בנסיבות אלו הגיעו המבקשים, שהינם אחים, למטעים וכשפנה אליהם המתלונן ושאל לפשר מעשיהם במטע, ענה המבקש 1 בהתרסה למתלונן "מה אכפת לך" והמתלונן השיב לו כי הוא מזהה אותו כמי שהגיע למטע חצי שנה קודם לכן וגנב ממנו אבוקדו. המתלונן אשר חש כי המבקש 1 התרגז לשמע דבריו נכנס לרכבו ועזב את המקום. המבקשים נכנסו לרכבם ונסעו אחר רכבו של המתלונן, תוך שהם עוקפים אותו וכמעט נוגעים בו, ובהמשך חסמו את דרכו. המבקש 2 יצא מרכבו, פנה למתלונן וכיבה את מנוע רכבו ונטל את מפתחותיו. בנסיבות אלו, כשהמתלונן בתוך רכבו, תקפו אותו המבקשים בצוותא בכך שהכו אותו דרך חלון רכבו באגרופיהם בפניו ובראשו.

ביום 29.11.2006 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו ) את המבקשים בעבירת התקיפה בנסיבות מחמירות בקובעו כי הוא מעדיף את גרסת המתלונן על פני גרסתם, קביעה שהתבססה על מהימנות ואמינות גרסתו של המתלונן. כתמיכה לגרסת של המתלונן עמדו דו"ח האירועים של המשטרה והתעודה הרפואית שמסר המתלונן לבית המשפט. עוד קבע בית המשפט כי מחדלי חקירה שטענו להם המבקשים אינם משמעותיים כאשר בוחנים את הראיות שהוגשו, לרבות מחדל אי חקירתם של העובדים התאילנדים שנכחו בזמן האירוע על אף שהיה מקום לחקור אותם. באשר לאישומים בגין עבירת הסגת גבול פלילית, בית המשפט בחר לזכות את המבקשים מהאישומים בגין עבירה זו שכן לא הוכח מעל לכל ספק סביר כי המבקשים נסעו בדרך פרטית שהכניסה אליה אסורה למי שאינו מורשה לכך.

ביום 30.1.2007 גזר בית המשפט על המבקש 1 תשעה חודשי מאסר בפועל ועל המבקש 2 שבעה חודשי מאסר בפועל, וכן גזר תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על כל אחד מהמבקשים והתנאי הוא שלא יעברו עבירת אלימות מכל סוג. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה ואת עברם הפלילי של המבקשים, כאשר עברו הפלילי של המבקש 1 הנו מכביד יותר ועל כן בחר בית המשפט להבחין בין המאסרים בפועל שהוטלו על המבקשים.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 1418-11-07).

בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא השופטים א' טל ו ז' כספי והשופט ב' ארנון ) דחה בפסק דינו מיום 21.5.2008 את ערעורם של המבקשים על הכרעת הדין בקובעו כי מדובר בקביעות מהימנות של בית משפט השלום המבוססות על הראיות שהיו בפניו ועל התרשמותו הישירה מעדויותיהם של המתלונן והמערערים ואין בנימוקי הערעור כדי להצדיק התערבות בקביעות מהימנות אלו. בית המשפט אף דחה את הערעור על גזר הדין בקובעו כי העונשים בפועל שהוטלו על המבקשים אינם חורגים ממדיניות הענישה בכל הקשור לביצוע עבירות אלימות, במיוחד לאור עברם הפלילי. כן קבע בית המשפט כי ההבחנה בין עונשי המבקשים מוצדקת היא לאור השוני בעבר הפלילי של כל אחד מהמערערים.

מכאן בקשר רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי לא הוכחה מעל לכל ספק סביר אשמתם וזאת לאור סתירות רבות בעדותו של המתלונן, עדות אשר התבססה הרשעתם עליה וכן לאור מחדלי החקירה הרבים והימנעות השוטרים מלחקור את העובדים התאילנדים שנכחו באירוע. עוד ציינו המבקשים בבקשה את נסיבותיהם האישיות הקשות, לרבות אמם החולה.

מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקשים, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. בית משפט השלום קבע כי הוא מעדיף את גרסת המתלונן על פני גרסת המבקש ים. בית המשפט המחוזי שקל את הטענות אותם מעלים המבקשים בבקשה זו, אולם בחר לדחותן; לרבות הטענה לקיומן של סתירות בעדות המתלונן והטענה בדבר מחדלי החקירה והשפעתם על תוצאות ההליך .

כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשיבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאי מהימנות אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקשים לא הראו טעם לכך שיש לסטות מקביעות אלו ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים. משכך, לא מצאתי לנכון להתערב בהרשעתם של המבקשים על ידי בית משפט השלום.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 17.6.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקשים מבוטלת.

על המבקשים להתייצב ביום 21.9.08, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקוה, לשם תחילת ריצוי עונשם.