רע"פ 5349/98 אלינורה בן צור נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים י' גרוס, י' בן-שלמה ומ' רובינשטיין) בע"פ 3563/98, בו נדחה ערעורה של המבקשת על חומרת העונש שהוטל עליה.

1.בית משפט השלום בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקשת, על פי הודאתה ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה בידי עובד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, גניבה בידי מורשה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הרשעה זו מתייחסת לשורה של מעשי גניבה שביצעה המבקשת, עובדת בנק בכירה, מחשבונות בנק של אחותה ושל אנשים נוספים. סך כל הגניבות מסתכם בכחצי מיליון ש"ח. במסגרת הסדר הטיעון ביקשה התביעה להטיל על המבקשת עונש של 13 חודשי מאסר בפועל ואילו ההגנה ביקשה להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות. במסגרת הטיעונים לעונש ניתן משקל מיוחד לעברה הלא קל של המבקשת ולמחלתה. בית המשפט אימץ את עמדת התביעה והטיל על המבקשת עונש מאסר בפועל של 13 חודשים וכן עונש מאסר על תנאי. למרות הנסיבות המקלות, קבע בית המשפט כי אלמלא הסדר הטיעון, היה מטיל על המבקשת עונש חמור יותר.

2.המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי כנגד חומרת העונש. ערעורה נדחה. נקבע, כי נוכח חומרת מעשיה של המבקשת ולאור מעמדה כעובדת בנק בכירה, אין מקום להתערב ולהקל בעונשה. בית המשפט נתן דעתו לבעיותיה האישיות של המבקשת, לנסיבות חייה הקשות, להיותה ללא עבר פלילי ולמצבה הרפואי הקשה. בסיכומו של דבר נקבע, כי "מדובר בעונש מתון ביותר אשר אין כל סיבה והצדקה להתערב בו".

3.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור זו וכן בקשה לעיכוב ביצוע העונש. טענתה העיקרית של המבקשת היא, שחל שינוי לרעה במצבה הרפואי המחייב, ככל הנראה, ניתוח מיידי. נטען, כי שינוי זה הינו בגדר שינוי נסיבות קיצוני, המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. בנוסף נטען, כי לאחרונה התברר כי אמה של המבקשת, שבביתה היא גרה ושכל טיפולה מוטל עליה, סובלת מגידול סרטני קשה, המצדיק את עיכוב ביצוע העונש.

4.המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור, כמו גם לעיכוב הביצוע. היא מציינת, כי אפשרות ניתוחה של המבקשת היתה בפני הערכאות קמא אשר נתנו דעתן בהרחבה למצבה הרפואי של המבקשת ולנתוניה המיוחדים, והתחשבו בהם בעת קביעת העונש. בנוסף נטען, כי המבקשת לא הציגה כל תעודה רפואית או ראיה אחרת לכך שאכן נקבע כי היא צפויה לעבור ניתוח, וממילא לא צויין כי נקבע מועד לניתוח כזה. המשיבה מוסיפה ומדגישה כי מובטח למבקשת טיפול רפואי הולם על ידי שירות בתי הסוהר.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. כל עניינה של הבקשה הוא בנסיבותיה המיוחדות של המבקשת. היא אינה מעלה שאלות משפטיות, חוקתיות או ציבוריות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור שניה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). יתר על כן, בית משפט זה חזר וקבע לא פעם, שלא תינתן רשות ערעור בבקשה שכל עניינה הוא בחומרת העונש שהוטל על המבקש אלא בנסיבות חריגות (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). המבקשת לא הוכיחה את קיומן של נסיבות כאלו. למרות טענתה, כי חל שינוי לרעה במצבה המהווה "שינוי נסיבות קיצוני", נמנעה המבקשת מלהביא חוות דעת רפואית מפורטת, או לציין מועד לניתוח הצפוי. מכל מקום, אם וכאשר תזדקק המבקשת לטיפול רפואי כלשהו, עומדת בעינה הצהרת המשיבה, לפיה מובטח למבקשת טיפול רפואי הולם במסגרת שירות בתי הסוהר. זאת ועוד, מצבה הרפואי ומחלתה של המבקשת, כמו שאר נסיבותיה המיוחדות, עמדו לנגד עיניהן של הערכאות דלמטה, ואלה התחשבו בהן בקביעת העונש. אין, איפוא, כל הצדקה למתן רשות ערעור. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

המבקשת תתייצב לריצוי העונש במזכירות הפלילית בבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביום א', ה27.9.98-, לא יאוחר מהשעה 12:00.