רע"פ 5354/07 עסאם מחמוד סוואף נ. מדינת ישראל

ביום 25.4.07 הוציא יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה בעיריית ירושלים צו הריסה מנהלי כנגד המבקש מכוח סמכותו לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. צו ההריסה מתייחס לקומה שנבנתה מעל מבנה קיים ברח' אל ג'בשה בעיר העתיקה בירושלים (להלן: המבנה ).

המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בקשה לביטול הצו, או לחלופין לעכבו.

ביום 7.5.07 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת ע' זינגר ) את בקשתו של המבקש. בהחלטתו, קבע בית המשפט, כי מהתמונות של המבנה שהוגשו לו עולה בבירור כי מדובר במבנה חדש ולא מבנה אשר היה קיים שם מזה כשלוש שנים, כפי שטען המבקש. בנוסף, קבע בית המשפט כי גרסתו של המבקש, לפיה מדובר במבנה חדש אשר החליף מבנה ישן שהיה במקום, אינה אמינה בעיניו.

על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם ) דחה את הערעור בציינו, כי לא מצא מקום להתערב בהחלטתו המנומקת של בית המשפט לעניינים מקומיים ובממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידו וכי לא מצא פגם בצו ההריסה אשר מצדיק את ביטולו.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי, וכן בקשה לעיכוב ביצועו של הצו. לטענת המבקש שגה בית המשפט קמא בכך שלא ביטל את הצו היות ומדובר במבנה אשר היה קיים במקום לפחות שלוש שנים בטרם שהוצא הצו ושימש כמחסן. לטענתו, הוא נאלץ להרוס חלק מקירות המבנה ולבנותם מחדש בשל פגמים שנתגלו בהם, ולא הוכח בפני בית המשפט קמא איזה חלק הוא זה שנבנה מחדש ויש להרסו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המדינה.

עניינו של המבקש נידון כבר בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת ר"ע

103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 .

דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע, כי המבנה שבנה המבקש הינו מבנה חדש וזאת לאחר שהובאו בפניו תמונות של המבנה ולאחר ששמע את עדויותיהם של הפקח מר יוסי מרום ושל אדריכל רשות העתיקות מר שחר פוני. בנוסף, קבע בית המשפט כי אינו יכול לתת אמון בגרסתו של המבקש, אותה הוא מציג אף בבקשה זו, לפיה המבנה נועד להחליף מבנה ישן אשר היה קיים באותו מקום במשך זמן רב. מדובר בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות, אשר ערכאת הערעור, ולבטח ערכאת הערעור בגלגול שלישי, לא נוטה להתערב בהם ואין במקרה זה נסיבות חריגות אשר מצדיקות התערבות כאמור. אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה.

אף בקשתו של המבקש לדחיית עיכוב ביצוע צו ההריסה, דינה להדחות. כידוע, מושכלות יסוד הן, כי צו הריסה מיועד לשמש מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד (ראו למשל

רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו נ' עורקבי , פ"ד מח(2) 397, 404).

היות והמבקש לא הוכיח כי היתר בנייה למבנה נמצא בהישג ידו, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אף בעניין זה.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות.