רע"פ 5369/09 מוחמד צלאח נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, על פי הודאתו, בעבירות של פריצה לרכב, גניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והפרת הוראה חוקית. בעקבות הרשעתו נדון המבקש לעשרה חודשי מאסר, ושתי תקופות של מאסר על תנאי. ערעור על חומרת העונש שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, נדחה.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי העונש שהושת עליו הנו חמור ואינו עולה בקנה אחד עם נסיבותיו האישיות הקשות, הודאתו בעובדות וחרטתו. ועוד נטען, כי ערכאת הערעור פגעה בזכותו להליך הוגן מאחר וקיימה דיון בהיעדרו, על אף שהיעדרותו נבעה ממצב בריאותו הלקוי.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. ההלכה הנוהגת היא, כי חומרת העונש, כשלעצמה, אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ועל אף שלהלכה זו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עִמם. אדרבא, המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו שעה שהיה נתון במעצר בית עקב הליך אחר שהתנהל נגדו. אם תוסיף לכך את עברו הפלילי המכביד, שוב אין ספק כי בעונש אין דבר המצדיק את בירור עניינו של המבקש בשלישית. באשר לדיון שהתקיים שלא בנוכחות המבקש – בית-המשפט המחוזי בחן את המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו, ומצא כי לא היה בהם כדי למנוע מהמבקש להתייצב לדיון. בכך, איני מוצא מקום להתערב.

אשר על כן הבקשה נדחית, ועִמה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.