רע"פ 5434/13 חדווה זכאי נ. מדינת ישראל

1.

המבקשת הורשעה – לאחר ניהול הוכחות – בעבירה של גניבה בידי עובד. לפי כתב האישום, המבקשת הועסקה כמנהלת חשבונות בחברה בטבריה, וגנבה ממעבידה, בכך ששלשלה לכיסה תקבולים שקיבלה החברה מלקוחותיה. בהכרעת הדין, קבע בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא ג' אזולאי ) כי הוכח מעבר לספק סביר כי המבקשת עברה עבירה של גניבה בידי עובד בהיקף של כ-100,000 ש"ח, לאחר שלא הוכח היקף הגניבה הנטען על-ידי התביעה (כ-500,000 ש"ח). לאחר שהוגש תסקיר מבחן בעניינה של המבקשת ושמיעת טיעונים לעונש, גזר עליה בית משפט השלום עונש מאסר בפועל של 9 חודשים; מאסר מותנה בן 9 חודשים לתקופה של שלוש שנים; קנס בסך 20,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו. בגזר הדין, הסביר בית משפט השלום מדוע בחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, שכן זו אינה נותנת מענה לעיקרון ההלימה ולפן ההרתעתי.

2.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים א' הלמן , א' קולה ו י' שטרית ) דחה את ערעור המבקשת על חומרת העונש. בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בעונש חמור יחסית, במיוחד נוכח העובדה שהמבקשת נעדרת עבר פלילי ועל רקע נסיבותיה האישיות, אך לא מצא להתערב בו. זאת, לאחר שנקבע כי העונש הולם את חומרת העבירות שביצעה המבקשת לאורך מספר שנים, ולא כמעידה חד פעמית. עוד צוין כי העונש שנגזר אינו סוטה ממדיניות הענישה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי יש להתערב בעונש שהוטל עליה, על רקע המלצת שירות המבחן ונסיבותיה האישיות. נטען כי המבקשת היא המפרנסת היחידה של משפחתה, וכי שליחתה אל מאחורי סורג ובריח בנקודת הזמן הנוכחית היא צעד בלתי מידתי. המבקשת מדגישה כי היא הודתה במיוחס לה, וכפרה רק בגובה הסכום שנגנב (ונקבע כי הערכת התביעה לא הוכחה) וכי המעשים נושא כתב האישום נבעו ממצב כלכלי דחוק והיקלעות למצב נפשי משברי. עוד מסתמכת המבקשת על המלצת שירות המבחן להטיל עליה של"צ בלבד. המדינה מתנגדת לבקשה וסבורה כי היא אינה מעלה כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". נטען כי המקרה דנן אף אינו מגלה "בעיה אנושית" המצדיקה את התערבות בית משפט זה במקרים חריגים וקיצוניים.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997)). לא מצאתי כי המקרה דנן, על אך אף הנסיבות האישיות של המבקשת, מצדיק את התערבותנו ב"גלגול שלישי". כפי שציין בית המשפט המחוזי, הגם שהעונש שהוטל על המבקשת אינו קל, הוא אינו סוטה ממדיניות הענישה המקובלת, ואינו מקים עילה להתערבות ערכאת הערעור, לא כל שכן בערעור שני.

הבקשה נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שנלוותה לה. המבקשת תתייצב לנשיאה בעונש המאסר במועד ובמקום שעליו הורה בית המשפט המחוזי.