פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5435/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
בסאם צאנע
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"פ 7121/06 מיום 31.5.06, שניתן על-ידי כבוד
הנשיא י' פלפל וכבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ ור' ברקאי
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
כנגד המבקש הוגש ביום 27.10.05 לבית-משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום (ת.פ. 5114/05), המייחס לו עבירה של כניסה ושהיה בישראל לפי סעיף 12(/) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; עבירה של הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954; עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של התחזות לאחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין; עבירה של זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין וכן עבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש הינו תושב נוציראת שבעזה, ברשות הפלשתינית. בתאריך שאינו ידוע, בסמוך לחודש אוקטובר 2004, קשר המבקש קשר עם אחרים להסתנן מהרשות הפלשתינית למצרים ומשם לישראל, וביחד עם אחרים עבר את הגבול למצרים. כמו-כן, נטען, כי המבקש נכנס לתחומי מדינת ישראל דרך מצרים, ללא שיש בידו היתר כניסה לישראל. במעשיו אלה, נכנס המבקש למדינת ישראל לאחר ששהה במצרים ובכך הסתנן למדינת ישראל. עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך חודש אוגוסט 2005, ביישוב לקיה, נטל המבקש תעודת זהות השייכת לקטין קרוב משפחתו בשם סאלם אלצאנע בכוונה לשלול אותה שלילת קבע וזייף את התעודה בכך, שהחליף את התמונה בתעודת הזהות בתמונתו שלו. המבקש, בתאריך 16.10.05, בעת שהיה בתחנת דלק פז בבאר-שבע, הציג בפני השוטרים את תעודת הזהות המזויפת והציג עצמו בפניהם בכזב כסאלם אלצאנע בעוונה להונות אותם.
בית-משפט השלום בבאר-שבע הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וגזר עליו, ביום 9.4.06, שנים-עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, הפעלה של מאסר מותנה בן תשעה חודשים שהושת על המבקש בגזר-דין בתיק אחר (ת.פ. 3198/03) של בית-משפט השלום ברמלה באופן חופף לעונש המאסר בפועל של שנים-עשר חודשים. כן נגזר על המבקש עונש מאסר על תנאי.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית-המשפט המחוזי (הנשיא י' פלפל והשופטות ר' יפה-כ"ץ ור' ברקאי) קיבל את הערעור והורה, כי שני עונשי המאסר ירוצו במצטבר, כך שבסך-הכל יהיה על המבקש לרצות 21 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו. יתר העונשים שנקבעו בגזר-הדין של בית-משפט השלום נשארו על כנם.
בפסק-דינו קבע בית-המשפט המחוזי, כי עונש המאסר של שנה אחת לריצוי בפועל שהוטל על-ידי בית-משפט השלום הינו קל באופן משמעותי ואינו הולם את חומרת העבירות שעבר המבקש. כמו-כן, נקבע, כי לא ברור מדוע קבע בית-משפט השלום, כי עונש המאסר ועונש המאסר על תנאי שהופעל ירוצו באופן חופף, שכן לא ניתן כל נימוק להוראה זו. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי הגם שבית-משפט השלום הזכיר בגזר-דינו, כי לחובת המבקש הרשעה קודמת בת.פ. 3198/03 של בית-משפט השלום ברמלה, הוא לא ציין שעובדה זו מלמדת שיש להחמיר עם המבקש, שכן מדובר באדם שחוזר על עבירות שביצע.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש, כי יש להקל בעונשו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).
כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך, למשל, נקבע ברע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם):
"בית משפט זה אינו נוהג ליתן רשות ערעור שעה שהערעור המבוקש עוסק אך ורק בחומרת העונש שנגזר: 'הלכה היא מימים ימימה, כי 'על חומרת העונש אין נוהגים לתת רשות לערער בכלל כי בעניין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר'... רשות כזאת ניתנת רק במקרים חריגים ומיוחדים והמקרה דנן אינו כזה'" (ראו גם רע"פ 1459/91 טולדנו נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 2092/04 קשקוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. קביעת בית-משפט השלום, לפיה עונש המאסר ועונש המאסר על תנאי שהופעל ירוצו באופן חופף, אינה ברורה לי, שכן אין היא מבוססת על כל נימוק, כאמור בסעיף 58 לחוק העונשין. כבר מטעם זה, די בדחיית בקשת רשות הערעור. כמו-כן, לחובת המבקש הרשעה קודמת בת.פ. 3198/03 של בית-משפט השלום ברמלה, כך שהמבקש חזר וביצע את העבירות כחודשיים בלבד לאחר ששוחרר מן הכלא בגין ביצוע עבירות דומות. לכך יש להוסיף את העובדה, כי המבקש שהה בישראל כשנה שלמה ללא היתר כדין, ואין מדובר בימים ספורים של שהייה שלא כדין וגם עובדה זו הצדיקה את החמרת הדין עמו. בנסיבות אלה, אני סבור, כי אין בעונש שנגזר על המבקש משום חריגה ממדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה.
לפיכך, פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב ולא מצאתי כל מקום להתערב בו.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ב' בתמוז תשס"ו (28.6.06).
ש
ו פ ט