רע"פ 5456/11יונתן שנור נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) מיום 21.6.11 בתיק עפ"ת 10466-05-11, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופטת קסלסי) מיום 31.3.11 בתיק 1659-01-11 . הפרשה עניינה נהיגה בשכרות.

רקע והליכים

ב.

ביום 26.11.10 נעצר רכבו של המבקש, ובבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצא, כי רמת האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף היא 335 מיקרו גרם. ביום 31.3.11, על סמך הבדיקה ועל סמך הודאת המבקש, הורשע המבקש בנהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש). בטיעוניו לעונש טען המבקש, כי עבר את העבירה בתום לב, שכן לא הבחין ברמת האלכוהול הגבוהה במשקאות אותם שתה עובר לנהיגתו. בית המשפט גזר על המבקש פסילת רשיון למשך שנתיים, העונש המינימלי בעבירה מסוג זה, וציין, כי לא ראה מקום לחרוג לקולה מעונש המינימום, אולם עקב עברו הנקי של המבקש נמנע מהטלת עונשים נוספים (כדוגמת קנס ופסילה נוספת על תנאי, אותם ביקשה המשיבה). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בציינו, כי המבקש לא הצביע על נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מעונש המינימום. בבקשה זו חוזר המבקש על הטענה שהעלה בפני הערכאות הקודמות, כי העבירה נעברה בתום לב, שכן לא היה מודע לכמות האלכוהול במשקאות ששתה. כן תיאר את עברו הנקי ואת שירותו הצבאי ופעילות התנדבותית.

דיון והכרעה

ג.

לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. עניינו של המבקש נדון בפני שני בתי משפט, ודיון נוסף בערכאה שלישית נשקל ככלל אך כאשר עולה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, ולא באשר לחומרת העונש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אף לגופם של דברים אין מקום להיעתר לבקשה, שכן העונש שהושת על המבקש הוא העונש המינימלי לעבירה מן הסוג שעבר (בהתאם לסעיף 39א לפקודת התעבורה), וכפי שציינו הערכאות הקודמות המבקש לא הציג טעם מיוחד המצדיק חריגה מעונש זה.

המחוקק קבע עונש מינימלי של שנתיים פסילה לעבירת הנהיגה בשכרות, ולא בכדי עשה כן; הנוהג בשכרות, כפי שנאמר בבית משפט זה במספר רב של מקרים, הוא בגדר "פצצה מתקתקת" העלולה להפיל חללים - בציבור המשתמש בדרכים, בקרב הנוסעים ברכב, ואף לפגוע בנוהג עצמו. על כן ביקש המחוקק לשלוח מסר ברור, לפיו הנוהג בשכרות ייענש בחומרה בגין עצם הנהיגה במצב זה (וראו לעניין זה רע"פ 5297/07 קנטורוביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6418/07 עמית כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 9876/09 בן ציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). איני מקל ראש בעברו הנקי ובשירותו הצבאי של המבקש, ויש לקוות על פיהם כי לא ישוב למשגים כגון עבירה זו. כאמור, בשל אותן נסיבות אישיות, גם לא הוטלו עונשים נוספים כמקובל; לא קמה עילה להתערבות של בית משפט זה.

ד.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.