רע"פ 547/08 דוד טוקראס נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בנצרת (פ 2207/07) בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, לפי סעיפים 406(ב) ו-29 לחוק העונשין; עבירה של גניבה, לפי סעיפים 384 ו-29 לחוק העונשין; עבירה של היזק בזדון לרכוש, לפי סעיפים 452 ו-29 לחוק העונשין; ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, עובר ליום 22.7.2007 קשר המבקש קשר עם שני אנשים אחרים, במטרה לפרוץ לבית מגורים בנצרת עלית. ביום 22.7.2007, בסמוך לשעה 14:00, הגיע המבקש עם השניים האחרים לבית המגורים. המבקש ואחד משני האנשים פרצו לדירה דרך החלון בסלון וגנבו תכשיטים רבים ויקרי ערך, ואילו השלישי המתין להם ליד הבית עם רכב. כשסיימו נסעו שלושתם לחנות של מכר וביקשו ממנו לעזור להם למכור את הרכוש הגנוב. אולם, בדרכם לחנות נעצרו על ידי המשטרה כאשר ברשותם הרכוש הגנוב.

ביום 8.8.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא השופט ג' אזולאי ) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום וזאת על בסיס הודאתו.

ביום 5.12.2007, לאחר שמיעת הטיעונים לעניין העונש מפי הצדדים, ובהסתמך על תסקיר המבחן שלא נתן כל המלצה טיפולית לגבי המבקש, גזר בית המשפט על המבקש מאסר בפועל למשך 18 חודשים ומאסר על תנאי של 10 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא כל יעבור עבירת רכוש מסוג פשע.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1303/07). המבקש עתר להקלה בעונש שהוטל עליו ולהפחתת תקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו ולהמרתה בעבודות שירות.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ז' הווארי , א' הלמן ו ש' אטרש ) קיבל את הערעור בחלקו בקובעו כי האיזון הראוי בין השיקולים השונים, כאשר מחד עומדים שיקולים של חומרת העבירות שביצע המבקש ומאידך שיקולים העומדים לזכותו כגון גילו הצעיר, אורח חייו הנורמטיבי ועברו הפלילי הנקי, מצדיקים הפחתה בעונשו וכי תקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו הינה חמורה בנסיבות העניין. על כן, ראה בית המשפט לנכון להתערב בעונש שהוטל על המבקש בבית משפט השלום כך שהפחיתו ל-12 חודשי מאסר בפועל במקום 18 חודשים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה עותר המבקש להקלה נוספת בעונש שהוטל עליו זאת, בין השאר, לאור נסיבותיו האישיות, עברו הפלילי הנקי, ולאור העובדה כי בית המשפט המחוזי בנצרת נוקט במדיניות ענישה הסוטה סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנהוגה. לבסוף טוען המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשתו ולהורות על קבלת תסקיר שירות מבחן משלים בעניינו וכי הסיבה שלא שיתף פעולה בעת עריכת תסקיר שירות המבחן הקודם היא המלצה משפטית שקיבל מעורך דין לפיה אין הוא צפוי לעונש העולה על עבודות שירות.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי והן מהטעם כי בנסיבות המקרה לא הייתה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה שמצדיקה מתן רשות ערעור. אף לגופו של עניין טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות, לאור העובדה כי בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים לקולא ולחומרה וכי גזר הדין שנגזר לבסוף על המבקש מאזן באופן ראוי בין חומרת מעשיו לבין נסיבותיו האישיות. לעניין שאלת תסקיר שירות המבחן המשלים מדגישה המשיבה את העובדה כי המבקש ביטא התנגדות בעריכת התסקיר הקודם וכי העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות חמורות מאוד. על אף שבית המשפט המחוזי החליט להקל בעונשו של המבקש ולקצרו בשליש מהעונש המקורי, לא נעלמה מעיניו חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. הטענות אותן מעלה המבקש בבקשתו נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן. עיון בפסק דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.

החלטתי מיום 17.1.2008 לעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש מובטלת בזה.

המבקש יתייצב לרצות את עונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בנצרת ביום 10.7.08 לא יאוחר מהשעה 10:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.