רע"פ 5473/09 עבדל אלסנע נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה עומר

1.

המשיבה הגישה לבית-משפט השלום בבאר-שבע 14 בקשות להוצאת צווי הריסה למבנים מאוכלסים בלתי חוקיים, אשר הוקמו בסמוך לישוב עומר שבדרום, בשטח בו מתגוררים בני השבט טראבין. מאחר ולא עלה בידה לאתר מיהם בעלי המבנים, ביקשה המשיבה להוציא את הצווים בלא שתתלווה אליהם הרשעה

בפלילים ובמעמד צד אחד – וזאת מכח סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, ובית-המשפט נעתר לכך.

2.

משנודע למבקשים, שלטענתם הם בעלי המבנים, דבר החלטתו של בית-המשפט, הם עתרו בבקשה לביטול הצווים. טענתם העיקרית הייתה, כי בהתחשב בעובדה שהמשיבה לא עשתה די כדי לאתרם, ומאחר וקיים אינטרס ציבורי שלא להוציאם מהמבנים בהם הם מתגוררים מזה שנים רבות – לא היה מקום ליתן את הצווים מכוח סעיף 212 לחוק. טענה זו נדחתה על ידי בית-המשפט לאחר שקבע כי המשיבה עשתה מאמצים סבירים וראויים כדי לאתר את בעלי המבנים, אולם לא זכתה לשיתוף פעולה מצד דרי המקום – וזאת על אף שידעו כולם כי בכוונתה לעתור להוצאתם של צווי הריסה. כן נקבע, כי על אף האינטרס המובן של המבקשים להוסיף ולהתגורר באותם מבנים, גובר האינטרס הציבורי של הקפדה על שלטון החוק והצורך לפנותם לישוב קבע שהוקם בקרבת מקום, כחלק מפתרון מוסכם בין הנהגת השבט לרשויות המדינה. על קביעות אלה ערערו המבקשים לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, ולאחר שטענותיהם נבחנו הוחלט להותיר את הצווים על כנם.

3.

בבקשה שבפני עותרים המבקשים ליתן להם רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהם נסמכים על הטענות ששימשו אותם בפני ערכאות קמא, ולכך לא אוכל להיעתר. ההלכה הנוהגת היא, כי רשות ערעור יוחדה למקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית, בעיקר משפטית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש וככזו מחייבת ליבון נוסף (( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בקשתם של המבקשים אינה עונה על דרישה זו.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועִמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע הצווים.