רע"פ 5482/04 יצחק דלל נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם, בשנת 2001, בתקיפת שוטר, הפרעה לשוטר ובריחה ממשמורת חוקית, בגין עבירות שהוא ביצע עוד בשנת 1995. הוא הורשע בבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' גרינברג) על יסוד הודאתו.

2.בגזר דין מיום 13.6.02, קבע בית המשפט כי מדובר ב"ארוע חמור", בו חשו השוטרים הנתקפים שהם "נתונים בסכנה". עם זאת, ציין בית המשפט כי חלף זמן רב בין האירוע לבין יום מתן גזר הדין. נוכח שיקולים אלה, גזר בית המשפט את דינו של המבקש לשבעה חודשי מאסר, מתוכם חודשיים בפועל שירוצו בעבודת שירות והיתרה על תנאי. על אחיו של המבקש, שהיה מעורב אף הוא באירוע, נגזר עונש של ששה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט ציין כי הוא מבחין בין שני השניים מכיוון שהמבקש היה "הראשון שנקט במעשה אלים כלפי השוטרים".

3.המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המבקש טען כי, נוכח זמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, יש להפחית את עונשו. כן טען המבקש כי, מטעמי אחידות הענישה, אין להטיל עליו עונש יותר חמור מהעונש שהוטל על אחיו. בית המשפט (כב' השופטים י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין) דחה את הערעור, בקובעו כי, על אף התקופה הניכרת שעברה מאז ביצוע העבירה, עדיין מדובר במקרה חמור של אלימות. לפיכך, לא ראה בית המשפט המחוזי הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט השלום.

4.בקשת רשות ערעור זו מוגשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש חוזר על טענותיו שם: כי לא היתה כל סיבה לאיחור בהגשת כתב האישום נגדו, וכי אין להטיל עליו עונש חמור יותר מזה שהוטל על אחיו. יחד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע העונש, שתחילתו ביום 1.9.04.

5.לאחר שעיינתי בטענותיו של המבקש, הגעתי למסקנה כי דין בקשתו להידחות. ידוע הוא הכלל "כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, כדי להרשות ערעור לפני בית משפט זה" (רע"פ 04 / 227 גבריאלי מכלוף נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם)) , ודעתי היא כי הנסיבות כאן אינן מצדיקות סטייה מכלל זה. המבקש לא הצביע על שאלה משפטית כללית, החורג מנסיבות האישיות שלו, אשר תצדיק קבלת בקשתו. נראה גם כי ניתן משקל ראוי בענישה לגורם הזמן.

6.הבקשה לרשות ערעור נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.