רע"פ 5483/09 רפי צדוק נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בנתניה (ת 3627/08) בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 8.1.2008 נהג המבקש ברכבו במקום ציבורי, כשבדמו ריכוז אלכוהול העולה על המותר.

ביום 16.3.2009 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת ר' רז ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו. בית המשפט דחה את טענתו לפיה לא נהג ברכב אלא רק דרדר אותו בחניית הבית בו שהה כחלק מהטיפול במנוע הרכב, וקבע מנגד כי המבקש נהג הן ברחוב והן בחנייה בהיותו שיכור. בהמשך גזר בית המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון לתקופה של חמישה עשר חודשים; חמישה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 1,200 ש"ח.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 13749-04-09).

במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר לפיו תועמד תקופת הפסילה על אחד עשרה חודשים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ). קיבל את ההסדר והעמיד את רכיב הפסילה על אחד עשר חודשים, בניכוי חודש פסילה מינהלית.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי בא כוחו בבית המשפט המחוזי קיבל את ההסדר מבלי שנועץ בו, ומבלי שיסביר לו כי מדובר בהודאה באשמה. לטענת המבקש יש לאפשר לו על כן לחזור בו מהודייתו.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן לגופו של ענין.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של ענין. ראשית ייאמר, כי לבקשת המבקש לחזור בו מהודייתו אין כל בסיס, שכן הוא מעולם לא הודה במיוחס לו והורשע על פי הראיות שהוצגו בפני בית משפט השלום. הגם שאין הדבר נאמר מפורשות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הרי שמהות ההסדר שנתקבל בפסק הדין הינו קבלת הערעור על העונש תוך דחיית הערעור על הכרעת הדין. הסדר זה אינו כולל כל הודאה של המבקש – אשר אף אינה נדרשת לאור הרשעתו בדין, ולפיכך אין כל משמעות לבקשתו לחזור בו מהודאתו.

בשולי הדברים, ולמען הזהירות בלבד, אוסיף כי אף לגופו של ענין אין כל מקום לשנות מהרשעתו של המבקש בדין. הרשעתו זו התבססה על קביעתו העובדתית של בית המשפט לתעבורה לפיה המבקש אכן נסע ברכבו בגילופין, וזאת בהתבסס על הראיות והעדויות שהוצגו בפניו, ואיני מוצא כל מקום להתערב בה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 1.7.2009, בענין עיכוב ביצוע עונש הפסילה, מבוטלת.

המבקש יפקיד את רישיון הנהיגה שלו ביום 18.10.2009 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה.