רע"פ 5486/06 אידן (עידן) עמרם נ. מדינת ישראל

1.בכתבי אישום שהוגשו נגד המבקש בשנות ה-90 נטען, כי בהיותו מחזיק במקרקעין הידועים כגוש 7793 חלקה 72 בישוב אבן יהודה, הוא בנה עליהם בתי מגורים שלא כדין. בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירת בניה ללא היתר, ובמסגרת גזרי הדין הוא נצטווה להרוס את אשר בנה. בהמשך, הועמד המבקש לדין באשמת אי-קיום צווי ההריסה וכן בנייתה של קומת מגורים נוספת. ביום 4.1.01 הורשע המבקש ועונשו נגזר, ובביקורת שנערכה לאחר מספר חודשים התברר, כי הוא ממשיך לעשות שימוש במבנים שהקים ללא היתר, ובגין כך הועמד שוב לדין.

המבקש הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר, שימוש במבנים שהוקמו ללא היתר, שימוש במבנים שהוקמו בסטייה מהיתר, אי-קיום צו בית משפט והפרת הוראה חוקית, עבירות לפי סעיפים 145, 204(א) ו-(ב), 205, 206, 208, 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, וסעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית-המשפט נתן את דעתו לחומרתן של העבירות, מחד, ולנסיבותיו האישיות של המבקש, מאידך, וגזר את דינו לחודש מאסר על תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח. נוסף לכך, חויב המבקש לחתום על התחייבות להימנע מעבירות דומות.

3.בית-המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל ערעור שהגישה המשיבה כנגד קולת העונש, וגזר למבקש שני חודשי מאסר, שלושה חודשים מסר על תנאי וקנס בסך של 10,000 ש"ח.

4.עתה עותר המבקש כי תינתן לו רשות ערעור, בטענה כי עניינו מעלה שאלה משפטית רחבת היקף, והיא אם קיימת עבירה של שימוש במבנים שנבנו ללא היתר או תוך סטייה מהיתר. לטענתו, בית המשפט הרשיעו בעבירות שאינן מנויות בספר החוקים של מדינת ישראל. עוד מלין הוא על ערכאה קמא שלא נדרשה לעניין זה, בטענה כי די בחומרתן של העבירות האחרות בהן הורשע המבקש כדי להחמיר בעונשו.

5.דין הבקשה להידחות. טענות מן הסוג אותן מעלה המבקש בבקשתו, ראויות היו להתברר תחילה בערכאה הדיונית. דא עקא, המבקש בחר לנהל את הגנתו בדרך אחרת, ורק משהגיעו ההליכים לבירור בפני בית המשפט המחוזי, בגדרו של ערעור אותו הגישה המשיבה כנגד גזר הדין, נטענו אותן טענות כנגד הרשעת המבקש באחד מסעיפי האישום שיוחסו לו. זו אינה דרך ראויה, ואם סבר המבקש כי בפיו טענות שיש בהן כדי לזכותו מאחת העבירות, היה עליו להתכבד ולהגיש ערעור מטעמו כנגד הכרעת הדין. כך או כך, ומבלי להביע דעה על הסוגיה עליה מלין המבקש בבקשתו, מקובלת עלי השקפתו של בית המשפט המחוזי לפיה די בחומרתן של העבירות האחרות בהן הורשע המבקש, ובראשן אי-קיום צווים של בית המשפט, כדי להצדיק את העונש שהושת עליו.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.