רע"פ 5488/06 אבי עמר נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום באילת (ת"פ 1558/03) בגין שתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירה של ניהול פנקסי חשובות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); עבירה של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודה; וכן עבירה של אחריות מנהל, לפי סעיף 224א לפקודה.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל בחברת ערוצי הכסף (להלן: החברה), ביחד עם אלברט לוי, שהיה בעל המניות ומנהל בחברה, שתפו פעולה עם חברת ח.מ.ס.א מפעלי תיירות בע"מ (להלן: ח.מ.ס.א), על-מנת לרמות את פז חברת נפט בע"מ (להלן: פז). פעולת הרמייה נעשתה באמצעות הוצאת חשבונית פיקטיבית של החברה, על סך 630,000 ש"ח, שתשמש כאסמכתא להוצאות של חברת ח.מ.ס.א, אשר תקבל תמורתן החזרים מחברת פז.

עוד נטען בכתב האישום, כי המבקש ואלברט לוי קיבלו מחברת ליטמן עבודות אילת בע"מ (להלן: ליטמן) חשבונית פיקטיבית על סך 315,000 ש"ח, על-מנת להקטין את ההכנסה החייבת במס של החברה. תמורת החשבונית הפיקטיבית הוציאה החברה המחאה לפקודת חברת ליטמן, אשר נפרעה על-ידי המבקש ותמורתה הועברה למאיר חזיזה, מנהל חברת ח.מ.ס.א. באמצעות החשבונית הכוזבת שקיבלו מחברת ליטמן, רשמו המבקש ואלברט לוי רישומים כוזבים בפנקסי החברה בכוונה לרמות את חברת פז, ולהסתיר את העובדה, כי הכסף הועבר למאיר חזיזה.

בית-משפט השלום באילת (כבוד השופט ש' שטיין) הרשיע את המבקש, לאור הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו ביום 7.9.05 עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, בתנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה מאלו בהן הורשע וקנס בסך 50,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. בית-משפט השלום התייחס בגזר-דינו לחומרת העבירה ולמדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מס, לפיה המשקל ההרתעתי גובר על נסיבותיו האישיות של הנאשם. יחד עם זאת, שקל בית-משפט השלום את נסיבותיו האישיות של המבקש בגזירת-הדין, ואף ציין כי קיצר את תקופת המאסר בפועל עקב מצבו הבריאותי. בית-משפט השלום התייחס בגזר-הדין לפרק הזמן שחלף עד הגשת כתב האישום, אך קבע כי בחלוף הזמן אין כדי להצדיק הפחתה נוספת מעונשו של המבקש.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל וח' עמר) דחה את הערעור. לאחר ששקל את הנסיבות האישיות של המבקש, קבע בית-המשפט המחוזי, כי מעשיו החמורים של המבקש מחייבים ענישה מרתיעה בדמות מאסר בפועל, וכי אין הצדקה להתערב בגזר-הדין של בית-המשפט השלום.

מכאן בקשת הרשות שבפניי. טענתו המרכזית של בא-כוח המבקש נוגעת לחומרת הענישה, אשר סוטה, כך לעמדתו, ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. בא-כוח המבקש טוען, בין היתר, כי העונש שהוטל על המבקש אינו הולם את עקרון אחידות הענישה, היות ובית-משפט השלום לא הבחין בין המבקש לבין אלברט לוי, מי שהיה בעליה של החברה; כי חלוף הזמן, מצבו הרפואי והכלכלי של המבקש, עברו הנקי והודאתו מצדיקים הקלה בעונש שנגזר עליו; וכי עסקת הטיעון עם המדינה כללה גם הבנה לגבי הקלה בעונשו של המבקש.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית ואינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית בהיותה מופנית אך ורק לגבי חומרת העונש, אשר אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מס. לגופו של עניין, טוען בא-כוח המשיבה, בין היתר, כי הערכאות הקודמות התייחסו לטענות בא-כוח המבקש בנוגע לנסיבותיו האישיות ולהתמשכות התהליכים, והתחשבו בהן בעת גזירת עונשו; כי טענתו של בא-כוח המבקש ביחס להסדר הטיעון נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור; וכי הטענה לגבי אחידות הענישה דינה להידחות, היות והלכה היא, כי הענישה תהיה תמיד אינדיבידואלית.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינם של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי" בעניינו, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

דין הבקשה להדחות גם לגופו של עניין. בית-משפט זה חזר והדגיש את החומרה שבעבירות המס, את פגיעתן במשק, בכלכלה ובשוויון בנשיאת הנטל הכספי הדרוש למימון צורכי המדינה (ראו למשל רע"פ 514/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(4) 381, 384). מפאת חומרתן של עבירות המס, נפסק, כי מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, הינה מדיניות של ענישה מרתיעה, הכוללת רכיב עונשי של מאסר בפועל (ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211). פן נוסף של מדיניות הענישה המרתיעה הוא מתן משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה מאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם. בעניין זה אמרתי בפרשה אחרת, ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (3) 721:

"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית."

עונש המאסר שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כלכליות חמורות. יתרה מכך, בית-משפט השלום התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, ואף קיצר את תקופת המאסר בשל מצבו הבריאותי. המבקש לא הציג טיעונים חדשים, אשר לא נשקלו על-ידי הערכאות הקודמות ואשר יש בהם כדי להשפיע על גזירת עונשו. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 29.6.06 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 16.10.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לשם תחילת ריצוי עונשו.