רע"פ 549/09 יצחק זורלה נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בראשון לציון הרשיע את המבקש, בתום שמיעתן של ראיות, בעבירות של איומים והפרת הוראה חוקית. נמצא כי הוא השמיע איומים כלפי אשתו בנפרד, ולא מילא אחר הוראת בית-המשפט לענייני משפחה להימנע מליצור מגע עם אשתו. בעקבות ההרשעה נדון המבקש לשבעה חודשי מאסר, וכן הופעל מאסר על-תנאי קודם, מתוכו חודשיים במצטבר. מאחר והמבקש שהה במעצר עד תום ההליכים, הוא שוחרר ביום מתן גזר-הדין.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי מרכז, התקבל בחלקו. בערעורו טען כי בית-משפט השלום התעלם ממחדלי החקירה בעניינו שעלו כדי עיוות-דין. כמו כן, טען כנגד אמינותה של עדת התביעה העיקרית, היא אשתו בנפרד. באשר לאישום בדבר הפרת הוראה חוקית, טען המבקש כי לא ביצע את העבירה, הואיל והמפגש ביניהם היה אקראי ולא מתוכנן, ומכל מקום אותו איסור של בית המשפט כבר לא היה בתוקף.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור כנגד ההרשעה בעבירת האיומים, וקיבל את הערעור, מחמת הספק, כנגד ההרשעה בעבירה של הפרת הוראה חוקית. נקבע, כי הצדדים התייחסו להליך בגדרו ניתן אותו איסור כאל הליך של צו הגנה שתוקפו שלושה חודשים, ואלה חלפו לפני שהתרחש המפגש בין המערער לאשתו.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו ההשגות אותן העלה בפני ערכאות קמא. עיקר טענתו היא, כי פנייתה של המתלוננת למשטרה היתה שקרית ונועדה לקדם את עניינה הכלכלי במסגרת הליכי הגירושין המתנהלים ביניהם. כן נטען, כי מדובר בדפוס התנהגות שהפך ל"מכת מדינה", וכי הערכאה הדיונית הפכה את נטל הראייה בפלילים כאשר קבעה כי החובה לזמן עדי הראייה לאירוע הייתה על הסנגוריה, שעה שזהותו של אחד מאותם עדים היתה ידועה רק למתלוננת, והיא סירבה לחשוף אותה.

4.

אין בידי להושיט סעד למבקש. בפועל, הוא עותר להתיר לו להשיג על ממצאים שבעובדה ומהימנות, והרי ההלכה הנוהגת היא כי ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאים מסוג זה, ומקל וחומר ערכאת ערעור שנייה. יתרה מכך, רשות ערעור לא נועדה לשוב ולבחון סוגיות פרטניות, אלא לבירור שאלות עקרוניות להן עשויה להיות השלכה על ציבור גדול של מתדיינים ( ר"ע

103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עם אלה. כך או כך, שאלת אחריותו של המבקש בפלילים נבחנה, כאמור, בידי שתי ערכאות, ועל כן נחה דעתי כי אין מקום לקיומו של ערעור נוסף.

הבקשה נדחית.