רע"פ 5495/08 יוסי סמדג'ה נ. עיריית אשדוד

עניינה של הבקשה שבפני במספר מבנים שהוקמו שלא כדין בשטח ציבורי בעיר אשדוד, ואשר כיום מתגוררים בהם המבקשים באורח ארעי, מחמת היותם מחוסרי-דיור. פרשת הקמתם של המבנים והשימוש בהם נדונה במספר הליכים, ולצורך ההכרעה בבקשה הנוכחית יש להידרש לאחדים מהם. תחילה הוגש נגד המבקשים כתב-אישום, בו יוחסה להם עבירה של בנייה בלתי-חוקית, ממנה זוכו. במסגרת ערעור שהגישה המשיבה הוסכם בין הצדדים, כי חרף זיכוים, תוכל המשיבה לעתור להריסת המבנים. במקביל, הוגש נגד המבקשים כתב-אישום נוסף, בו יוחס להם שימוש חורג במקרקעין – כפועל יוצא של ממגוריהם במבנים האמורים – ואשר הכרעה ביחס אליו טרם ניתנה.

בית-משפט השלום באשדוד קיבל את בקשת המשיבה להורות על הריסת המבנים, מכוח הוראת סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. על החלטה זו הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, וזה נדחה.

כעת עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיהם הטעמים אשר שימשו אותם בפני הערכאות קמא. בראשם של אלה מצויה הטענה כי אין לאפשר את הריסת המבנים כל עוד מתנהל נגד המבקשים הליך פלילי, וכן הטענה כי המשיבה אינה עומדת בתנאיו של סעיף 212, ומשכך לא ניתן היה להיעתר לבקשתה. עוד נטען, כי מצבם העגום של המבקשים והקשיים הכלכליים והחברתיים מהם הם סובלים, מצדיקים ליבון עניינם בפני בית משפט זה.

עיינתי בבקשה, ולא ראיתי מנוס מדחייתה. הקשיים להם טוענים המבקשים לא זו בלבד שנדונו בהרחבה בידי שתי ערכאות, אשר סברו כי אין בהם ממש, אלא שהם אף חסרים צביון עקרוני והשלכה כללית, אשר מכוחם תתאפשר – וגם זאת במשורה – מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). גם לגופם של דברים, לא מצאתי כי נפל פגם במסקנות או בתוצאה אליהן הגיע בית-המשפט המחוזי, ולפיכך, וחרף ההבנה למצבם של המבקשים – אין בידי להיענות לבקשתם, והיא נדחית.