רע"פ 5496/08 חסין אשוי נ. מדינת ישראל

המבקש

ברע"פ 5496/08 (להלן: המבקש 1 ) הועמד לדין בבית משפט השלום בבאר-שבע (פ 4548/05) בגין 22 עבירות של הכנה, ניהול או הרשאה לאחר להכין או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: חוק מס ערך מוסף ); 22 עבירות של שימוש בכל מרמה או תחבולה או הרשאה לאחר להשתמש בהם, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף; 22 עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף; ו-16 עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף; כולן במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

המבקש ברע"פ 5497/08 (להלן: המבקש 2 ), הוא אחיו של המבקש 1, הועמד לדין בבית משפט השלום בבאר-שבע (פ 4549/05) בגין 29 עבירות של הכנה, ניהול או הרשאה לאחר להכין או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף; 29 עבירות של שימוש בכל מרמה או תחבולה או הרשאה לאחר להשתמש בהם, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף; 29 עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף; ו-17 עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף; כולן במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

על פי המתואר בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש 1, בין חודש אוגוסט 1999 לחודש יולי 2001 שימש המבקש 1 שותף פעיל בשותפות "אשוי חסין ואחמד" (להלן: השותפות 1 ). במהלך תקופה זו הוציא המבקש 1, 22 חשבוניות מס על שם עוסקים שונים לטובת השותפות 1 בסך של 945,711 ש"ח, אף שפועל לא התקיימו העסקאות נשוא החשבוניות. כמו כן במהלך תקופה זו הגיש המבקש 1 למנהל המכס ומס ערך מוסף 16 דו"חות תקופתיים, בהם ניכה את מס התשומות נשוא החשבוניות בסך 137,410 ש"ח.

על פי המתואר בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש 2, בין חודש מאי 1999 לחודש יוני 2001 שימש המבקש 2 שותף פעיל בשותפות "אשוי חסין את ראדי" (להלן: השותפות 2 ). במהלך תקופה זו הוציאו השותפות 2 והמבקש 2, 29 חשבוניות מס על שם עוסקים שונים לטובת השותפות 2 בסך של 1,665,830 ש"ח, אף שבפועל לא התקיימו העסקאות נשוא החשבוניות. כמו כן במהלך תקופה זו הגישו המבקש 2 והשותפות 2 למנהל המכס ומס ערך מוסף 17 דו"חות תקופתיים, בהם ניכו את מס התשומות נשוא החשבוניות בסך 244,617 ש"ח.

ביום 20.2.2006 הרשיע בית משפט השלום (כבוד הנשיא מ' מכליס ) את שני המבקשים בעבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום, וזאת על סמך הודאתם. ביום 29.4.2007 איחד בית המשפט את הדיון בעניינם של המבקשים לצורך הטיעונים לעונש וגזר הדין, וזאת בשל הזהות בעובדות בין שני כתבי האישום נשוא הדיונים. בית המשפט גזר על כל אחד משני המבקשים עשרה חודשי מאסר בפועל; שמונה חודשי על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות בהן הורשע; וקנס על סך 20,000 ש"ח או 2 חודשי מאסר תמורתו.

המבקשים ערערו על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"פ 4332/07 ו-4233/07) ולבקשתם אוחד הדיון בשני הערעורים. לטענתם, איחוד הדיונים בשלב מתן גזר הדין נעשה שלא כדין ובניגוד לסעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). כמו כן, לא היה מקום להגיש נגדם כתב אישום לאחר שנעשה ניסיון מצדם לסיים את ענייניהם בדרך של תשלום כופר כסף, ניסיון אשר נדחה על ידי מנהל תחנת מס ערך מוסף בבאר-שבע בחוסר סמכות. לבסוף, טענו המבקשים כנגד חומרת העונש לאור העובדה שהסירו את מחדליהם עוד בטרם הוגש נגדם כתב אישום.

ביום 28.5.2008 קבע בית המשפט (כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ו- ר' יפה ) כי בית המשפט קמא שגה עת איחד את עניינם של המבקשים בשלב הטיעונים לעונש וגזר הדין. עם זאת, בית המשפט המחוזי ראה בכך פגם טכני בלבד שלא נגרם בעטיו עיוות דין למי מהמבקשים. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור על אף שקיבל טענה זו לפי סמכותו בסעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי. כמו כן דחה בית המשפט את טענותיהם האחרות של המבקשים.

מכאן בקשות רשות הערעור שבפניי אשר בגדרן טוענים המבקשים כי משקבע בית המשפט המחוזי שאיחוד הדיון בשני התיקים נעשה שלא כדין, יש בכך בכדי להוות פגם שגרם לעיוות דינם של המבקשים. לטענת שני המבקשים, נוסחו של סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי מלמד שניתן לאחד משפטים רק לאחר שבית המשפט בדק כי אין הדבר גורם לעיוות דין לנאשמים. יוצא אפוא שמשנקבע כי איחוד הדיונים נעשה שלא כדין על ידי בית המשפט המחוזי, קמה חזקה כי עצם איחוד הדיונים מהווה עיוות דין.

מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות גופא, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. עיון בפסק דינו של בית משפט השלום מגלה כי על אף שאיחד את הדיון בעניינם של המבקשים בשלב גזר הדין, הרי שהיה ער לנסיבותיו של כל מבקש ולהבדלים בין כתבי האישום אשר יוחסו להם. לפי סעיף 215 לחוק סדר דין הפלילי רשאי בית משפט "לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין". בית משפט זה כבר עמד על כך כי:

"סעיף זה פורש בפסיקה, כטומן בחובו מבחן אובייקטיבי הבוחן אם קיים חשש סביר כי הפגיעה בזכויות הנאשם השפיעה על שיקול - הדעת השיפוטי במובן זה, שעקב הפגם גדלה הסבירות להרשעת שווא." (ראו מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1) ,529 563 (1999).

אמנם בית משפט השלום גזר על המבקשים עונש זהה, אך זאת לאחר שקבע כי אין במסד העובדתי ובהיקף הפעילות המבדילים בין שני המבקשים חשיבות מעשית לעניין גזר הדין. לפיכך מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי בעצם איחוד הדיון בעניינים של המבקשים לא נגרם להם עיוות דין, כיוון שהפגם היה טכני באופיו וללא השלכות מהותיות על שיקול דעתו של בית המשפט קמא.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 30.6.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.

על המבקשים להתייצב ביום 9.12.08 בשעה 08:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לשם תחילת ריצוי עונשם.